שם, מעבר לים הגדול יש אסיר עולם – הרב אבינר 12.05.03   

שם, מעבר לים הגדול יש אסיר עולם, בין חומות הכלא באמריקה, האוהב את עם ישראל בכל לבו בכל נפשו ובכל מאודו, ושמו – יהונתן פולארד. הוא אינו בוגד, מעולם לא בגד באמריקה. הוא אזרח נאמן לאמריקה ויהודי מסור לעמו היושב בציון. כאשר נודע לו שארצות הברית מונעת במתכוון מידע חיוני לביטחונה של ישראל, בדבר פיתוח אמצעי לחימה גרעיניים, ביולוגיים וכימיים של עיראק, אירן, סוריה ולוב, הוא העביר זאת למדינת ישראל לשם שמים, בלי לקבל על כך אגורה שחוקה. מגיע לו פרס נובל לשלום.
אבל מי שבגד, זהו הממשל האמריקאי אשר הפר בצורה בוטה עסקת-טיעון. גם הממשל הישראלי בגד בו כמה פעמים ואמר לעצמו: הלימון נסחט עד תום, הלימון יכול להיזרק לתהום. אמרו לו מפעיליו הישראליים בארצות הברית כי אם יש בעיה - אין בעיה, שיבוא לשגרירות. כאשר חיפש מקלט בשגרירות, נזרק החוצה והוסגר לידי המשטרה.

אמרו לו מפעיליו: אנא ממך עכב את חוקריך עד שהאחרון מאתנו יימלט מארצות הברית. כך עשה, ואחר כך הופקר. והרי זה פלא, אחרי כל זאת, אחרי שמונה עשרה שנות בית סוהר וסבל, הוא עדיין מאוהב בעם ישראל עד עומק נפשו. מלא אהבת העם ואהבת הארץ, ועליהם מחשבותיו כל היום. לא ייאמן.
האם עולה על דעתכם מהו יום אחד בכלא אמריקאי?! הרי זה בלתי נתפס, זה מה שחש אח בצרה, יום אחר יום, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה, כאשר אינו יודע מה מצפה לו למחרת, עד מתי ישב בתוך אותו גהינום, פלנטה אחרת, שונה מן העולם המוכר, שבה כל דקה דומה לנצח. האם תופסים אתם?! לא. אני אעזור לכם קצת.

הנה מה שמספר יהונתן פולארד עצמו על כלאו הראשון, בית הכלא הפסיכיאטרי בספרינגפילד בו שהה עשרה חודשים, בלי בגדים בלי משקפיים ובלי ספרים: "הלוואי שהייתי שולט בשפה כדי לתאר מה המשמעות של בית משוגעים מוחלט. הזעקות הלא-אנושיות של החולים, שרבים מהם סובלים מטירוף כתוצאה מהאיידס, כאילו נלקחו ישירות מן הגיהנום של דנטה.

"אף שהרב המקומי ניסה כמה פעמים להשיג לי אטמי אוזניים פשוטים, דחו אותו פעם אחר פעם והזהירו אותו שלא יתחב את אפו.

"האם מסוגלים אתם בכלל להעלות על דעתכם מה זה אומר בשבילי לחיות בתא נעול, כמו ארון מתים בגודל 1.80 מ' x 2.70 מ' במשך 23.5 שעות ביממה, בתנאים מחרידים כאלו? מלבד חוסר השינה, גם הרחיצה קשה למדי, אתם מבינים, מכיוון שרוב האסירים במחלקה אינם שולטים בצרכיהם, כשכבר מרשים לי להשתמש בה, המקלחת היחידה העומדת לרשותנו נראית בדרך כלל כבית שימוש. אף שאינני נהנה להסריח כמו חיה, דומה שזה עדיף מאשר לדרוך בתוך צואה נגועה באיידס.
"
ייתכן שהדבר שקשה לי ביותר להתמודד אתו הוא העובדה שבית השימוש בתא שלי עולה על גדותיו במועדים קבועים, ומציף את התא שלי בחומר אורגני שאינו ניתן כלל לתיאור. אני נאלץ להמתין שלוש-ארבע שעות לפני שצוות הַלָבוש בגדי-מגן נגד סיכונים ביולוגיים בא לנקות את התא. הצחנה עזה עד כדי כך שבמקרים אחדים נאלצתי ללבוש מסכת גז מאולתרת שהכנתי לי מנייר טואלט, רצועות גומי וגביע מפוליסטירן.

"ואחר כך היו נסיונות התאבדות. אינני יודע אם הזדמן לכם לראות אדם המשסע את גרונו מאוזן לאוזן…".
אני חס עליכם וחדל מלספר עוד זוועות. אך למה אנחנו לא חסנו עליו?! עד שחבר קונגרס, שימש כשלוחו של הקדוש ברוך הוא, התערב וקיבל תשובה ממנהל בית הסוהר: "מר פולרד, מעולם לא סווג או טופל כחולה נפש". "בכל בתי הסוהר אין שום אסיר נוסף המוחזק באגף לחולי נפש באמתלא שאינו נמצא שם לשם טיפול". ואז הועבר לכלא אחר. לשם מה החזיקו אותו בכלא לחולי נפש?! מידי חודש ביקרוהו אנשי המשטרה והבטיחו לו שאם יגלה את משתפי הפעולה מבין ראשי הקהילה באמריקה, יועבר לכלא נורמלי יותר. להגברת הלחצים, ניצלו השלטונות את בריאותה הרופפת של אן פולארד, אשתו באותם ימים, שהוחזקה בתא שורץ עכברים ומקקים, ומידי יום ביומו הועבר אליו דיווח על מצבה המידרדר ביחד עם תמונתה. אכן זהו פלא שיהונתן לא השתגע בבית המשוגעים הזה. ופלא גדול מזה הוא שאנשים מרושעים מפיצים עליו שהוא אינו שפוי. לא ייאמן איך מכפישים ומשמיצים אדם זך וטהור כל כך.

שלא תחשבו שבית הכלא שבא אחריו היה מקום נעים. לא ולא. שבע שנים הוא שהה בכלא מריון. מאסר יחיד, שלוש קומות מתחת לפני האדמה! קבר חי. גם שם הביוב נסתם לעיתים מזומנות והציף את תאו בצואה, אך הממונה על שירותי הבריאות סירב לבקשתו של יהונתן לחסן אותו בגמא-גלובולין מחשש התדבקות במחלה וכו' וכו'.

שכחתי לומר שאין קץ ליצירתיות של יצר ההשמצה וההכפשה: על אותו אדם שכולו לשם שמים, הופץ שמכר ידע תמורת תשלום. בזמן האחרון הופץ שכאילו קיבל מיליון דולר. מי הפיץ? הממשל שלנו! לא ייאמן!
אבל הוא נשאר אדם נפלא, נדיב, עדין, רגיש, מבין ומתחשב. רק שומעים עליו, מתמלאים באהבה עזה כלפיו. אין זה פלא שאשתו אסתר מאוהבת בו.

אין כאן פדיון שבויים פרטי. זהו פדיון של אדם אשר מסר נפשו בשביל כלל ישראל. החדר האטום – זה הוא. מסכת אב"כ – זה הוא. כולנו בכלא יחד אתו. "אכן חלינו הוא נשא ומכאובנו סבלם" (ישעיה נג ד).
אמרנו שמגיע לך פרס נובל. אבל אנחנו יודעים שזה לא מעניין אותך. אז אתה יודע איזה פרס נובל ניתן לך?

שתבוא לגור אצלנו בארץ ישראל.

כולנו נתפלל לשחרורך, נלמד למען שחרורך, נפעל לשחרורך המהיר. נתפלל בכותל המערבי, בקבר רחל ובכל מקום:

אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים בין ביבשה, אחינו יהונתן הנתון בצרה ובשביה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה, מאפלה לאורה, ומשעבוד לגאולה השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן".