יונתן פולארד משיב מהכלא לשאלות משפחה

 

חיים מושקוביץ, "משפחה", י"ג בניסן תשס"ג

בבית הסוהר האמריקני הפדראלי השמור "באטנר" מרצה ג'ונתן פולארד מאסר עולם בתנאים מחפירים ותת-אנושיים * האסיר שומר המצוות, שנאשם כי העביר לישראל אינפורמציה על האיום העיראקי הבלתי קונונציונלי, אינו מורשה להתעטף בטלית, להניח תפילין או אפילו להתפלל מתוך סידור. ספרים תורניים נשלחים אליו אך לא מגיעים לידיו * פולארד שמקפיד על מזון "גלאט כשר", מקבל אוכל בדרגת כשרות נמוכה או לא כשר בכלל. ידידים שולחים לו כסף לחשבון "הקנטינה" בכלא, והוא חי משימורי טונה וסרדינים שנמכרים לו במחיר מופקע. בליל הסדר בשנה שעברה, בדיוק אז, הוטל עליו לנקות את שירותי הכלא! * פנייתו חסרת האחריות של השר טומי לפיד לשלטונות ארה"ב, שנענתה בשלילה, רק מוכיחה, לדברי פולארד, ש"השחרור שלי לא מעניין את הממשלה הישראלית" * ולמרות הכל פולארד לא מאבד את התקווה ובעיקר את האמונה.

 

"הגיהנום הנורא שאני עובר בכלא מזכיר את גלות מצרים"

 

"החיים שלי בכלא מזכירים את גלות מצרים" עונה פולארד מבית כלאו בארה"ב לשאלת "משפחה", "ההשפלות הפיזיות שאני עובר, הן גרועות יותר ממה שעברו ישראל במצרים. יש כאן סוהרים טובים וסוהרים רעים, אולם השיטה שעומדת מאחורי חלוקת המטלות בכלא, נועדה להשפיל את האדם עד עפר, ולמנוע ממנו כל מחשבה על גאולה, על שחרור. ההשפלה המורלית היא גיהנום עלי אדמות. לאורך 24 שעות ביממה אני שומע רעש קקפוני שמעולם לא נפסק. כדי לשרוד, אני חי בארץ חלומות פרטית שלי בה אני בונה מפעלים דמיוניים"

יש לך הערכה לגבי מתי תשתחרר מהכלא?

"ה' הכניס אותי וה' גם ישחרר אותי בדיוק ברגע ובזמן בו ה' יראה זאת לנכון. אני מאמין בכך בכל ליבי", אומר האסיר היהודי המפורסם ביותר בעולם, שבשנה שעברה ניקה את שירותי בית הכלא ביד' בניסן, ליל הסדר.

אחרי שהתפללנו שחרית בנץ החמה שמנו פעמינו דרומה. טסנו משדה התעופה לה גארדיה בניו יורק לשדה התעופה ראליי-דורהאם בצפון קרוליינה. הרב לרנר שכר מכונית ובה נסענו עוד 45 דקות במעבי השדות דרך אזורים שוממים עד לבית הסוהר הפדראלי של "באטנר". ההתרגשות היתה גדולה. עבור כמה מאתנו זו הייתה הפגישה הראשונה עם פולארד, וכמוני, היו האחרים להוטים לפגוש באיש שהפך למיתוס.

הנוכחים: הרב קנת' אומן, רב צעירי ישראל בפלאטבוש, והנשיא הראשון של ועד הרבנים באמריקה, הרב יוסף ויינר, מגיד שיעור ידוע ורב בבית כנסת של אגודת ישראל בפלאטבוש, הרב שלמה מוסקוביץ, נשיא בקהילת צעירי ישראל, הרב פסח לרנר והגברת אסתר פולארד קבלו זמן רב קודם לכן אישורי כניסה. למרות זאת הליך הרישום בכניסה לכלא לקח זמן רב. למעלה משעה. הרבנים מילאו טפסים רבים, צולמו מכיוונים שונים, וטביעות אצבעותיהם הוטבעו בדיו סגולה כאחרוני הפושעים המוכנסים לכלא. הם נאלצו לרוקן את כיסיהם, ולצעוד דרך גלאי מתכות לפני שהורשו להיכנס לאזור המגודר. המשלחת עברה בין שתי דלתות פלדה אטומות, שער אלקטרוני, ורק אז נלקחו לחדר הביקורים.

פולארד: "כשאני לובש כיפה אני מסמל שאני מפחד אך ורק מה'. זה מה שאני מרגיש. שיהודי צריך לפחד רק מה' ולעשות רק את הטוב והישר בעיני ה'

 

 

אמונה צרופה

הביקור נערך ביום רביעי, שאינו יום ביקורים בכלא, אבל מאחר שחברי המשלחת הם נציגים דתיים, התקבל אישור מיוחד להגיע ביום ללא ביקורים. חדר המבקרים היה ריק, להוציא שומר שלא עזב לרגע את משמרתו. ג'ונתן כבר חיכה להם בחדר, ולאחר שיחה קצרה עם אישתו, הוא הצטרף לשאר הנוכחים. הרב לרנר חיבק אותו בחום והציג אותו בפני שאר הרבנים.

שעתיים וחצי הם ישבו מסביב לשולחן עגול, שותים משקאות קלים ממכשיר למכירת פחיות שהוצב בחדר המבקרים, מקשיבים מרותקים-מוקסמים לפולארד. אני המתנתי בדריכות במכונית. לצערי, פולארד, שהוחזק שנים ארוכות בבידוד, אינו מורשה להתראיין. הצטרפתי לביקורו של הרב פסח לרנר, יו"ר "צעירי ישראל" באמריקה, שעמד בראש קבוצת רבנים שנכנסה לכלא לפני כחודש, והעברתי דרכו שאלות לג'ונתן פולארד, בעוד אני ממתין בחוץ, במכונית.

"מיד כשראיתי אותו הוקסמתי מהאינטליגנציה ומהרגישות שלו כבן אדם", מספר הרב שלמה מוסקוביץ על האסיר לאחר שהסתיימה הפגישה, "לא עבר זמן רב עד שגיליתי שמדובר גם באדם בעל אמונה ברמה שאני לא מכיר אצל אף בן אדם".

שאלות נזרקו לחלל האוויר, רעיונות עמוקים הוחלפו, והועלו בקשות רבות, כשכל אחד מהרבנים הנוכחים במקום מבטיח להיות מעורב יותר בפעולות לשחרור.

כולם יצאו מהמפגש דומעים, אך בעיקר נפעמים מהאמונה הצרופה של האסיר, שלמרות ההשפלה לא נשברה רוחו.

 

אני ממתין במכונית. מתוח ונרגש.

"אז איך הוא נראה?" שאלתי בהתרגשות.

הרב לרנר: "למרות שהשתדל לחייך, מיד יכולנו לשים לב שהוא לא חש בטוב. הוא סובל מכאבים, ומצב בריאותו אינו טוב".

הוא ענה לשאלות?

"הוא השיב לשאלות ששאלנו אותו, אולם ברר את מלותיו בקפידה".

איך הוא מתאר את מצבו בכלא?

"צריך לזכור שג'ונתן נמצא בכלא רגיל של אסירים שאינם 'צווארון לבן', והאווירה בהתאם. המילים שלו היו: 'ההשפלה המורלית שאני עובר בכלא גרועה הרבה יותר מהשעבוד במצרים. אני מתפלל לה' שיגן עליי מלהיות חלק מהסביבה כאן'. תדמיין לעצמך מה זה לשמור על שפיות במקום כזה".

הכין את ישראל

הרב פסח לרנר נחשב לרב של ג'ונתן פולארד. המורה הרוחני הוא כמובן הרשל"צ, הגאון רבי מרדכי אליהו, אולם לרנר נמצא עם פולארד בקשר רצוף, מדבר איתו לפחות פעם בשבוע, ומבקר אותו אחת לכמה שבועות.

 

 

הרב פסח לרנר: "יצאתי משם בפעם הראשונה מוקסם. חשבתי שאפגוש אדם מיואש ופגשת אדם שאין בלקסיקון שלו שנאה בכלל. אדם מלא תקווה, מלא אהבת ארץ ישראל"

 

איך התחיל הקשר שלך עם פולארד?

"לפני כעשר שנים ביקרתי בבית כנסת של 'צעירי ישראל' במנהטן. אחותו של פולארד, קרול, הציגה את סיפורו ואני, ששמעתי אותו לראשונה עם כל הפרטים, נותרתי המום. התחלתי לעשות שיעורי בית, וראיתי שהעונש שקיבל פשוט לא מתאים למעשה. מרגלים שנתפסו בעוון ריגול למען מדינות אויב, ריצו עונשי מאסר מגוחכים ושוחררו. ג'יימס ווד, למשל, ריגל לטובת ברית המועצות וקבל עונש מאסר לשנתיים, סמואל ריצ'ארדסון קבל 10 שנים, ריצ'ארד מיילר קבל 20 שנה ושוחרר לאחר חמש, מיכאל ווקר קיבל 25 שנה ושוחרר לאחר 15. רק שלושה אסירים נידונו למאסר עולם, כשאחד מהם שוחרר לאחר שריצה ארבע שנים. אחרים שריגלו למען מדינות שנחשבות מדינות שאינן אויבות לא קבלו יותר מ 14 שנה וריצו חלק קטן ממאסרם. וכאן מדובר באדם שריגל למען ישראל, הידידה הגדולה של אמריקה, הוא קיבל מאסר עולם וכלוא בתנאים לא אנושיים. איך אפשר להסביר את זה?"

"אגב, עיתון 'משפחה' הוא עיתון ישראלי, נכון?" משנה פתאום הרב לרנר את הנושא, "כל הקוראים צמודים לערכות מגן, אטמו חדרים. הם חשבו פעם מאיפה הייתה לישראל היכולת לספק מסכות לכל האוכלוסייה בהחלטה של רגע? כדאי שתחשבו על זה טוב טוב בארץ. מיד לאחר כיבוש כווית, לפני 12 שנה, התכוון סדאם להשמיד את מדינת ישראל הקטנטונת בגז. האדם שעזר למדינת ישראל להתכונן כפי שהתכוננה למלחמת המפרץ הראשונה, נרקב בכלא שמור בתנאים מחפירים. הרי עד 1985 ההוראה היחידה הייתה לבנות מקלט בכל בניין, והנה פתאום, ב-1985 נולד מושג חדש: 'חדרים אטומים' מומחה בריטי ללוחמה בגאזים שהתראיין לג'רוזלם פוסט אמר בסמוך למלחמת המפרץ: 'היה מישהו שהכין את ישראל' אותו 'מישהו, אותה 'רוח רפאים' הייתה לא אחרת מג'ונתן פולארד. כשהוא גילה את האינפורמציה הוודאית, שעיראק מפתחת אמצעי לחימה בלתי קונבנציונאליים, הוא פנה לממונים עליו ואמר, שלדעתו ישראל צריכה לדעת זאת. הממונים עליו אמרו לו: "אתם היהודים רגישים יותר מידי לגז." ואז גמלה בליבו ההחלטה להעביר את האינפורמציה לישראל."

מספרים שהעביר שבע מזוודות עם מסמכים...

"הוא בסך הכל העביר כמה מסמכים. נותנים לו קרדיט מוגזם בעניין זה".

ובכל אופן הוא עבר על החוק...

"נכון. והוא עצמו מודה בכך. אבל הוא העביר רק אינפורמציה שישראל רשאית הייתה לקבל. הוא אומר שאם ישראל בקשה דברים מסוג אחר, הוא לא נתן לה. וחוץ מזה הוא כבר יושב 18 שנה בכלא, וזה הרבה יותר מכל מרגל אחר בהיסטוריה של אמריקה".

אתה זוכר את הביקור הראשון שלך אצל פולארד, את ההתרשמות הראשונה שלך ממנו?

"יצאתי משם בפעם הראשונה מוקסם. חשבתי שאפגוש אדם מיואש ופגשת אדם שאין בלקסיקון שלו שנאה בכלל. אדם מלא תקווה, מלא אהבת ארץ ישראל. פולארד הוא אדם חכם מאד, בעל זיכרון פנומנלי, הוא זוכר הכל. הוא מקבל, אומנם באיחור מה, אבל מקבל עיתונים מהארץ, כשבאים אנשים ישראלים לבקר אותו הוא יודע לשלוף פרטים טריוויאליים עליהם, ניתוח של הבן, חתונה של הבת. הוא פשוט בן אדם מקסים".

מה מניע אותך להיות כל כך פעיל למענו?

"שאלתי פוסקים, והם אמרו לי שמדובר ב'פדיון שבויים' ויש להשתדל ולעשות הכל בשבילו. מאז, בכל מפגש של רבנים שאני משתתף, אני אומר: אני לא רוצה לפסוק לכם, שכל אחד ילך לרב שלו. הרבנים שלי פסקו לי שמדובר ב"פדיון שבויים", והמספר של הרבנים שחושבים כך רק הולך וגדל כל הזמן".

 

התערבות בשביל כותרת

לאחרונה התפרסם שטומי לפיד, שר המשפטים החדש, נענה בשלילה לאחר שפנה בבקשה לחון את ג'ונתן פולארד. הרב לרנר, שבדרך כלל מקבל כל התערבות למען פולארד, מתרגז כשמזכירים לו את המקרה.

"טומי לפיד התנהג בטיפשות. איך הוא נכנס לעניין כל כך חשוב בלי לעשות שיעורי בית? כל בקשה כזו, אם היא מוגשת לא נכון, היא כדור מבוזבז, ומי יודע כמה נשארו לנו. אתה רוצה לעזור?! תלמד את החומר. תשאל אנשים, אל תעשה משהו רק כדי לקבל כותרות".

לרנר מעביר לידי פקס ששלח פולארד לטומי לפיד בו קבל על הניסיון המגושם שרק הזיק לו:

"טומי היקר

לפי דיווח 'קול ישראל', ביקשת בפגישתך עם התובע הראשי, ג'ון אשקרופט, שיחונו אותי. אשקרופט ענה שאינו יכול. בוודאי שאינו יכול. רק נשיא ארצות הברית יכול להעניק חנינה. בדרך זו של הליכה למשרד הלא נכון, גרמת למקרה שלי נזק שאינו ניתן לכימות. הפניה שלך רק הוכיחה לאמריקנים שהישראלים שווי נפש לגבי השחרור שלי.

העובדה שפנית לתובע, מבלי לטרוח להתייעץ עם פרקליטיי, בלי ללמוד את החומר, בלי לברר פרטים על המאבק המשפטי החדש שאני בעיצומו, מלמד שהשחרור שלי לא מעניין את הממשלה הישראלית.

הפרקליט הישראלי שלי, לארי דאב, בקש לשוחח אתך בירושלים לפני הנסיעה שלך לוושינגטון, כדי להפגיש אותך עם שני פרקליטיי האמריקניים: אליוט לואר ודאק סימלמן. לו היית נפגש איתם, הם היו מעדכנים אותך על מעמדי המשפטי. הם היו אומרים לך שהדבר האפקטיבי ביותר אותו יכולת לבקש מאשקרופט, הוא גישה למסמכים החסויים של המשפט של המשפט שלי. מסמכים שאפילו עורכי הדין שלי לא מורשים לעיין בהם. עורכי הדין שלי היו גם מבקשים ממך למחוק את המילה 'חנינה' מהלקסיקון שלך. אני לא מבקש חנינה. אני רוצה משפט צדק. ועוד יותר טומי, לו באמת רצית לעזור, היית מבקש מפרקליטיי להתלוות אליך לפגישה עם הובע הראשי. זה מובן לי שהמהלך שלך לווה בהסכמתו של ראש הממשלה שלך, אריאל שרון, שבוודאי ידע שהמהלך יכשל. יכולת לעשות עוד הרבה דברים... יכולת אפילו לבוא לראות אותי. ובמקום זה רצת למדיה. זוהי בוודאי הדרך הבטוחה ביותר ל'הרוג" כל מהלך עתידי לטובתי.

האמריקנים לא טיפשים. הם מבינים שהישראלים לא באמת רוצים שאשתחרר, הם יודעים שלו הייתה ישראל באמת רוצה בכך היו מגעים בדרגים בכירים ביותר של כל הישראלים שנמצאים בקשר עם בכירים אמריקניים, ואף מילה לא הייתה מודלפת לתקשורת עד שההצלחה של המהלך הייתה מובטחת. המודל הזה עבד כל פעם שישאל רצתה לשחרר אנשים שלה, בין אם במצרים, בירדן, או בשוויץ, רק שבמקרה שלי, משום מה מעולם לא פעלו בדרך זו... האם אשמע ממך השבוע?

כל טוב, ג'ונתן פולארד"

מתי הייתה הפעם האחרונה בה באמת חשבת שמתנהל מהלך הנותן סיכוי? שאלתי את הרב לרנר.

"כשביבי הלך ל"וואי", הוא קבל טלפונים מבכירים במפלגה הרפובליקנית שאמרו לו: אל תבוא. הם פחדו שייצא הסכם שיירשם לזכות הדמוקרטים. אותם אנשים אמרו לו בפרוש: אל תבוא. אם תבוא, אל תבוא אלינו אחר כך בשום בקשה. ביבי אמר: אני חייב לבוא. לא בגלל ההסכם כמו בשל העובדה שהדמוקרטים הבטיחו לי בשמו של קלינטון, שייצא משם עם פולארד. זה היה ההסכם. שצ'רנסקי עזב את וואי לפני הזמן, כדי להשתתף בבת מצווה של הבת שלו, הוא אמר לי בפרוש שהיה בטוח שפולארד עולה על המטוס הבא. ואז קלינטון אמר לביבי שהוא לא יכול לשחרר את פולארד. ביבי החוויר כמת".

מה קרה מאז?

"מאה חברי כנסת בכנסת הקודמת חתמו על בקשה לשחרר את פולארד, שזה אומר כל חברי הכנסת היהודיים מכל המפלגות. חברי כנסת באים לבקר, יש ועדה למען פולארד, גם פוליטיקאים אמריקניים באים, משתדלים להשאיר את פולארד בתודעה שלא יישכח. אמריקה רעשה כשהמארינס האמריקניים חילצו חיילת אמריקנית מהשבי. 'אצלנו', הם אמרו, 'לא משאירים חיילים מאחור'. ישראל עשתה בדיוק את זה. השאירה חייל שלה מאחור. פסח הוא כידוע 'זמן חירותנו' זה גם זמן של הכרת הטוב וצריך להכיר טובה לאדם שבסך הכל רצה לדאוג לביטחון של כל אדם ואדם בישראל. בליל הסדר, כשנשב בחיק המשפחה, כדאי שנחשוב על האדם שהקריב כל כך הרבה, ומי יודע מה המוח היצירתי של הסוהרים שלו ידאג שיעשה בדיוק ברגעים בהם הוא כיהודי אמור לחגוג את חג החירות. לאיזו מלאכה בזויה ישבצו אותו".

למה היהודים באמריקה לא מפעילים את כל העוצמה הפוליטית שלהם כדי לדאוג שישוחרר?

"היהודים באמריקה מפחדים שיסגרו להם את הדלת, ולא יזמינו אותם למסיבת חנוכה בוושינגטון. אני שואל את השאלה הזו הרבה פעמים, כשאני נתקל ביהודי חשוב שהגיע לצמרת, ואז הוא אומר לי, אם היית יודע מה שאני יודע... מה? אני שואל, מה אתה יודע... תאמין לי אני יודע הכל... זה אתה שלא יודע כלום".

 

כולם מכירים את הסיפור.

פולארד היה מנתח מערכות מידע בצי האמריקני, שגילה כי ארצות הברית מסתירה מידע חיוני מישראל. החומר כלל פרטים על פיתוח נשק לא קונבנציונלי של סוריה עיראק לוב ואירן, מידע שארצות הברית התחייבה להעביר לישראל. כיהודי, הרגיש פולארד חובה לידע את ישראל.

באותה עת לא היה פולארד חייל בצבא האמריקני אלא אזרח והועסק בחיל הים. הוא נתפס נעצר והואשם במסירת מידע למדינה ידידותית ללא כוונת זדון לפגוע במדינתו- ארצות הברית. הכל נראה כל כך פשוט. נחתמה איתו עסקת טיעון, ועונש מאסר סמלי היה אמור להיגזר עליו, אלא לאחר שחתם על עסקת טיעון, העביר קספר ויינברגר, שר ההגנה האמריקני באותה תקופה, מסמך סודי בן ארבעים עמודים לשופט במשפטו, מסמך שבעקבותיו נידון פולארד למאסר עולם.

 

פולארד מרצה את ענשו בבית כלא פדרלי שמור (כרגע מדיום סקיוריטי), ולמרות שהוא אסיר יהודי דתי חובש כיפה, הוא לא יכול לקיים מצוות ככל אסיר אחר בכלא בארצות הברית. פולארד מקפיד על מזון "גלאט כשר", אך האוכל שמוגש לו ע"י שלטונות הכלא נמצא בדרגת כשרות נמוכה, ולעיתים אינו כשר בכלל. ידידים שולחים לו כסף לחשבון הקנטינה שלו בכלא, והוא חי משימורי טונה וסרדינים שנמכרים לו במחיר מופקע.

פולארד אינו מורשה להתעטף בטלית, להניח תפילין או אפילו להתפלל מתוך סידור. ספרים תורניים ופרסומים יהודיים נשלחים אליו, אך לא מגיעים לידיו. ספרים שכן הגיעו לספרית הכלא נעלמים לאחר מספר ימים.

 

תת תנאים בכלא

במשך שנים הוחזק פולארד בבידוד ועבר השפלות ברבריות שלכאורה אין להם מקום בבית כלא של הדמוקרטיה הגדולה בעולם.בפגישה האחרונה סיפר לרבנים חלקים קטנים מהביוגרפיה המצמררת שלו.

הרב מוסקוביץ: "הוא סיפר לנו ששנה וחצי הוחזק ללא בגדיו וללא המשקפיים שלו בחברת חולים במחלה מדבקת. במשך כל אותו זמן לא התרחץ מחשש להידבקות. כל חודש היה מגיע נציג ממשלה מוושינגטון שהושיב אותו ליד שולחן. אותו אדם החליק לעברו מסמך ובו רשימה שמית של מנהיגים יהודים אמריקנים ועיפרון. הנציג הבטיח לו, שאם יסמן איזה שם ויצביע על אותו אדם כמרגל ישראלי, תנאי מאסרו ישופרו והוא יעבור לכלא רגיל. אדם אחר היה נשבר אחרי ביקור או שניים אצל פולארד קרה דבר הפוך. הוא אמר לנו שדווקא ההתנהגות הבזויה הזאת חיזקה אצלו את הידיעה שעליו להיות משרת נאמן יותר לה', ולומר אך ורק את האמת".

לרנר: "לפני מספר חודשים היו לו בעיות בריאות קשות. לא יכולתי להביא אליו רופא ורציתי להעביר לרופא צילומי רנטגן שלו. ביקשתי מהשגרירות הישראלית צילומים שנעשו לו לפני כמה שנים, משכו אותי, הבטיחו הבטחות, והצילומים לא הגיעו. אחרי כמה ימים התקשרתי ונתתי אולטימטום שאם הצילומים לא יגיעו תוך 48 שעות אני מכנס מסיבת עיתונאים. מיד אחר כך הודיעו לי שאני יכול לקחת את הצילומים. ביקשתי מידיד בוושינגטון שילך לקחת אותם מיד, פחדתי שמישהו יתחרט שם. נתתי את הצילומים לבדיקה, הרופא אמר שהוא לא יכול לקבוע לפיהם, וצריך צילומים חדשים. שבועות התחננו לשלטונות הכלא ולא קבלנו אישור להוציא את פולארד לצילום. בינתיים הבן אדם מדמם ונמצא במצב נורא. הפעלתי חברי קונגרס ביניהם קונגרסמן גרי אקרמן, שפשוט צרח בטלפון, ואמר לשלטונות הכלא שאם מפחדים שפולארד יברח, שפשוט יכבלו אותו יותר חזק. וזה מה שעשו. באישון לילה הובילו אותו לבית חולים אוניברסיטאי, כבול באזיקים, שלשלאות ואפוד מגן. את הצילומים החדשים שלחנו לרופא, שהשווה עם הישנים, נתן דיאגנוזה, והמליץ על תרופות. המאבק לקבלת התרופות לקח גם הוא שבועות. ובינתיים פולארד סבל נוראות. במקרה אחר, ג'ונתן התמוטט בכלא, וזחל, פשוט זחל, לקליניקה של הכלא, שם סרבו לטפל בו. הוא התקשר לשגרירות ישראל ואמרו לו שהשגריר באטלנטה, ונתנו לו מספר שם. כשהגיע סוף סוף השגריר, הלה הבטיח לטפל מיד בעניין, ושם אותו על 'הולד', בהמתנה. הוא כנראה שכח את הפרט החשוב הזה, כי ג'ונתן יכל לשמוע את השגריר שמטפל כביכול עניינו, נותן הוראה לעוזרת שתיקח את הכלב לוטרינר...".

פולארד נמצא בכלא האמריקני כאסיר יהודי, ועוד יותר מכך - כסוכן ישראלי, ולמרות זאת אין לו כל אפשרות לקיים חיים דתיים בכלא.

"יש אסירים דתיים בבתי כלא באמריקה שמתפללים במניין, אוכלים בהכשר הבד"ץ וטובלים במקווה כל יום", מתאר הרב לרנר, "ג'ונתן מתפלל כל יום ביחידות, ללא טלית ותפילין, ומתקיים מאוכל כשר שהוא קונה בעצמו, בעיקר שימורים, ולמרות זאת, למרות הקשיים, הוא ממשיך לחבוש כיפה, ממשיך לשמור על החגים, אם לא אומרים לו לנקות שירותים בליל הסדר כמובן".

מה המשמעות של לבישת כיפה בכלא? שאלנו את פולארד.

"כשאני לובש כיפה אני מסמל שאני מפחד אך ורק מה'. זה מה שאני מרגיש. שיהודי צריך לפחד רק מה' ולעשות רק את הטוב והישר בעיני ה'. אנחנו נמצאים עכשיו במצב קשה. הרבה יהודים נרצחים ואנו צריכים להראות לאומות העולם את מילות התורה ולהתנהג על פיהן. צריך שיהיה לנו, לכל עם ישראל, אמונה צרופה בבורא עולם, שה' יגאל אותנו".

באופן מפתיע, רק חלק קטן מהשיחה באותה פגישה מרגשת נסב אודות הדיון המשפטי שמתנהל בעבורו, ורוב הזמן החליפו הרבנים דברי תורה כשג'ונתן חזר על דברי חיזוק ואמונה שנאמרו לו מפי הרב אליהו.

גם ביציאה נאלצו הרבנים לעבור את אותן בדיקות משפילות, להטביע את אצבעותיהם בדיו, כדי לבדוק שאותו אדם שיצא הוא אותו אדם שנכנס, ולעבור דרך גלאי מתכות. במכונית חזרו הרבנים שוב ושוב על החוויה הרוחנית המרגשת אותה חוו, והבטיחו לעשות עוד למען האדם שסיכן את חייו בשביל יהודים הארץ ישראל.

"כן, פולארד עבר על חוק מדינה ועליו לשלם על כך", אמר הרב לרנר כשהוא מוחה את הדיו מאצבעותיו ואינו מצליח למחות את דמעותיו, "אבל 18 שנה הם יותר מידיי, הרבה יותר מידי".