השיעור של הרב אבינר לאחר עצרת התפילה למען יהונתן פולארד בכותל המערבי

להשיב את אחינו יונתן פולארד הביתה!

[מתוך שיעור של הגר"ש אבינר בביהכ"נ ישורון – בעניין אחינו יהונתן פ.]

נתאספנו כאן כדי ללמוד על יהונתן, אחינו, גיבור ישראל, שהצילנו!

מי יודע כמה מתוכנו, חייבים לו את חיינו, כאשר הוא התריע על כך שמדינות אויבות מכינות נשק מסוכן (בלתי קונוונציונאלי) להשמדת מדינת-ישראל.

בנוסף לכך, יש ליהונתן זכות נוספת, שלא תמיד שמים אליה לב.

זכות זאת קשורה לפרשה הכי קשה שעברנו בחיי האומה הישראלית - השואה.

על השואה יש לנו שאלה – לא רק על הנאצים שהיו חיות טרף, אלא גם על אומות העולם המתורבתות – ששתקו, ועל האמריקאים שסירבו להפציץ את

פסי הרכבות לאושוויץ – בטענה שזה יבזבז להם כח אדם ונשק.

והכי קשה, היא השאלה על היהודים – שלא עשו יותר בעניין זה!

משלחת מיהודי ארה"ב נפגשה עם הנשיא רוזוולט, וביקשה ממנו להפציץ את הרכבות לאושוויץ. תשובתו הייתה שהוא צריך לטפל בדברים אחרים דחופים יותר, והוא שאל אותם: "אתם לא מתביישים להפריע במאמץ המלחמתי הקשה שלנו?! אתם צריכים להחליט מה אתם אמריקאים או יהודים?!" תשובתם הייתה:

"סליחה, סליחה, שכחנו שאנו אמריקאים, סליחה שהפרענו לך".

לעומת זאת אנו רואים את התנהגותו של יהונתן פולארד –

שהייתה בבחינת תיקון למחדל בנורא בזמן השואה.

בתשובה לשאלה של אחד הרבנים, ששאל את יהונתן פולארד – "מדוע עשית זאת? מדוע נתת למדינת ישראל מסמכים חסויים ומסווגים?" כתב יהונתן פולארד:

"האם היה עלי לשבת בחיבוק ידים ולא לעשות דבר, שעה שסכין ננעץ בגבה של ישראל?! איזה יהודי המכבד את עצמו יכול לעשות כך?

כן, אני יודע שרבים מבין היהודים בארצות-הברית זועמים על אשר עשיתי.

בשום אופן, הם מייללים, אסור היה לי לסכן את מעמדנו כאן,

בהפגנת נאמנות כזו לישראל. ומה היה עלי לעשות? לתת לישראל להתמודד לבדה? אם סבור אתה שכך היה עלי לעשות, כיצד זה נוכל לגנות את אותם אנשים שבמהלך מלחמת העולם השנייה שתקו ובכך השתתפו בנטישת יהדות אירופה.?

באמת רבי, מה יהיה ההבדל בין שתיקתם אז,

לבין ההחלטה שלי לשמור על שתיקה באשר לגאז רעיל המאיים על ישראל?

ככלות הכל, אותו גאז בו השתמשו הנאצים לפני 40 שנה, לרצוח בו את אחינו באירופה, יכול היה בקלות לשוב ולשמש בידי הערבים להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל. האם באמת ציפו ממני לאפשר להיסטוריה לחזור על עצמה,

ולא לעשות דבר על-מנת למנוע אסון מעמנו?!

האם יכול היית אתה לעמוד מנגד ולתת לדברים להתרחש?

אני מודה, הפרתי את החוק. אך לומר לך את האמת, מעדיף אני להעלות רקב בכלא, מאשר לשבת ח"ו שבעה על מאות אלפי ישראלים, שעלולים היו למות בגלל פחדנותי.

שואל אני אותך: האם אש השריפה של מחנות ההשמדה, הפכה כה קרה עד כי אנשים שכחו שששה מליון יהודים נשחטו שם לעיני עולם שלם שהביט בשתיקה?!

האם הזעקות בנווה-שלום, כה החווירו, עד כי אנשים שכחו שאנחנו עדיין נחשבים מטרה הוגנת לטבח?

האם ההלוויות בהר-הרצל הפכו כה שכיחות, עד שאנשים שכחו את מחירה הנורא של העצמאות? באשר לי – לא שכחתי את המחזות האיומים הללו.

שמרתי אותם בתודעתי, על מנת שיהיו לי תזכורת תמידית,

עד כמה תלויים חיינו על בלימה.

לפיכך, רואה אתה, לא יכולתי להעלים עין מן האמברגו המודיעיני,

ולדמות שאיננו קיים. חייב הייתי לפעול".

הדברים שכתב יהונתן פולארד להסבר מעשיו – הינם נכונים וצודקים..

כאשר יש סכנת נפשות – לא צריך להיות כ"כ זהיר, ולא צריך לשאול שאלות. כמו שכתוב בגמרא ובשו"ע: "כאשר יש פקוח נפש בשבת – הזריז הרי זה משובח",אולם אם שואלים את הרב – "השואל הרי זה שופך דמים, והנשאל – הרי זה מגונה".

[ירושלמי יומא פרק ח' הלכה ה'. ובשו"ע או"ח סימן שכ"ח סעיף ב'.]

"השואל הרי זה שופך דמים" – כי אין זמן לשאול שאלות, ועד שתגמור לשאול- החולה עלול למות. . והנשאל הרי זה מגונה –מסביר "קרבן העדה " במקום:

"שהיה לו לדרוש דברים אלו ברבים, שידעו העם קודם מעשה" כלומר הרב היה צריך להסביר מראש., ללמד מראש את הלכות פקוח נפש, כך שכולם ידעו אותן,

ולא ישאלו ויחכו בזמן פיקוח נפש.

כאשר התוודע יהונתן לסכנה המאיימת על ישראל, הוא היה בגדר הזריז והמשובח,והזהיר את ישראל.

בכך תיקן יהונתן את המחדל הנורא שהיה בזמן השואה:

בזמן השואה ראינו שיש רוצחים, ויש אנשים טובים שמעלימים עין ועושים עצמם כאילו אינם רואים. יהונתן תיקן את החטא של הרבה יהודים בזמן השואה –

שראו ולא הזהירו, ולא פעלו על מנת למנוע. ..

יהונתן שילם על נכונותו לעזור ולהציל את מדינת ישראל – בכך שהוא נמצא

כשמנה עשרה שנה בכלא. יהונתן מסר את נפשו עבורנו,

אולם מדוע אנחנו לא מוסרים את הנפש עבורו?!

מסירות נפש

בגמ' פסחים [נ.]מסופר על אדם שמת מעין מוות קליני, וכאשר חזר לחיים שאלו אותו:"מה ראית?"הוא מספר:"עולם הפוך ראיתי, תחתונים למעלה ועליונים למטה".

אנשים שהם פה למעלה בסולם הסוציו-אקונומי – שם אינם חשובים. ואנשים שהם פה בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי – נמצאים שם למעלה. הם חשובים.

אמר לו אביו: "עולם ברור ראית.." שם הוא עולם האמת, וכאן זהו עולם הפוך.

שם ראית את האמת, שיש אנשים פשוטים – אולם יקרים מפז.

אולם כיצד אנחנו שלומדים תורה נחשבים שם ? תשובה:

גם שם הלומדים חשובים, "ואשרי מי שבא ותלמודו בידו".

ושמעתי שאומרים:" הרוגי מלכות - אין שום אדם יכול לעמוד במחיצתם!"

מי הם הרוגי מלכות? יש על-כך סיפור דוגמא בגמ.[תענית י"ח: ]':

נסיכת המלך נמצאה הרוגה. האשימו את כל היהודים ורצו להרגם. ראו זאת שני יהודים פשוטים – פפוס ולוליינוס – ולקחו על עצמם את האחריות.

הם הוצאו להורג – והצילו את כל העיר. פפוס ולוליינוס – אותם שני יהודים פשוטים שמסרו את נפשם על הצלת העיר –הם בגדר הרוגי מלכות שאין שום ברייה יכולה לעמוד במחיצתן! מכאן אנו לומדים, שמסירות נפש היא הדבר העליון ביותר.

באופן טבעי כל אדם אוהב את החיים. החיים הם דבר נעים, ואדם אינו מוותר בקלות על חייו. אולם יהונתן – ויתר על שמונה עשרה שנים למען עם-ישראל!

יהונתן ויתר על החופש. לפעמים בבית-הכלא – זהו מצב יותר חמור מאשר להיות מת. אדם שמת – כלו ייסוריו, אבל בכלא ובשבי זה נקרא בחז"ל:

"ייסורין שאין להם קיצבה!" דוגמא לכך מביאים חז"ל מחנניה מישאל ועזריה שמסרו נפשם על קידוש ה', אולם, אם היה עליהם לעמוד בייסורים – יתכן שלא היו מחזיקים מעמד! [כתובות לג:]

חז"ל אומרים יש כל מיני צרות – והשבי הוא הקשה מכולם!

בשבי אפשר למות כל רגע (ב"ב י ע"ב).

יהונתן הסתכן ונמצא בשבי שמונה עשרה שנה – בשבילנו,

ומה אנחנו עושים בשבילו?!

יש כאן תנ"כים עם פירוש המצודות של רבי דוד אלטשול, שהיה רב בקהילה קטנה בפולין בגלציה המערבית. הייתה שם עלילת-דם נגד היהודים, והייתה סכנת מוות על כל הקהילה היהודית. הלכו הרב דוד אלטשול וראש הקהילה ואמרו – זה אנחנו!

[למרות שבאמת לא עשו שום דבר], ובכך הצילו את כל הקהילה. ודוגמא אחרת:

רבי שמשון אוסטרופולי – היה גדול רבני ומקובלי פולין. בזמן גזרות תח-תט ופרעות הקוזקים ביהודים. הלך רבי שמשון אל הקוזקים ואמר להם: הרגו אותי וחמלו על העיר. לבסוף הרגו אותו וגם את העיר. אולם הוא עשה הכל – על מנת להציל את הקהילה היהודית, ומסר נפשו עליהם מסירות-נפש היא מעל כל החשבונות!.

מסירות-נפש על לימוד תורה – עניין גדול וחשוב אולם זהו מסירות-נפש ממנה אדם מרוויח הרבה גם בעולם הזה. הוא ממשיך לחיות חיים רוחניים ונעלים יותר, גם אם הוא מוותר על הנאות חומריות. אולם בבית הסוהר – אין דבר נורא מזה!

זוהי מסירות-נפש שהיא מעל כל החשבונות.

דוגמא נוספת למסירות-הנפש – בקפיצה לים-סוף.

היו השבטים מריבים-מי נכנס ראשון...אמר רבי מאיר – לא כך היה המעשה ,

אלא זה אומר אתה נכנס ראשון וזה אומר אתה נכנס ראשון..[סוטה לו:].. הסביר על-כך רבי יהושע מקוטנא: אין מחלוקת, אלא תלוי אם זה היה בשלב הדיבורים או המעשים. בשלב הדיבורים – כל אחד אמר: אני נכנס ראשון. על-כך אומר רבי מאיר: לא כך היה המעשה, אלא כאשר הגיעו לשלב המעשים כל אחד אומר -

אתה נכנס ראשון. קפץ נחשון בן עמינדב ומסר נפשו על קיום מצוות קידוש השם.

גם אברהם אבינו מסר את נפשו לצאת למלחמה נגד ארבעת המלכים כדי להציל את אחיינו. בשביל אדם אחד – יצא אברהם אבינו למלחמה!

גם משה רבנו הכניס את כל הצבא למלחמה בגלל שנלקח ממנו שבי!

[במדבר כ"א] לפי רש"י –השבי היה שפחה אחת.,– לא יהודיה – ובגללה יצא עם-ישראל למלחמה! אם אדם אחד בשבי – אין זה רק צרה שלו, אלא צרת הכלל.

יעל מסרה את נפשה – כדי להרוג את סיסרא ואסתר מסרה את הנפש בהליכתה אל אחשוורוש. מכל הדוגמאות האלה אנו לומדים על גדולתם של יחידים המוסרים את נפשם עבור כלל ישראל.

מי שמוסר את נפשו – הוא במעלה עליונה, שאין שום אדם עומד במחיצתו. יהונתן אחינו גדול יותר במעלתו מכל מיני אנשים אחרים המפורסמים יותר במדינה.

הוא בודאי גדול יותר מכל מיני שקרנים העוזרים לאמריקאים.

הכרת טובה

יהונתן פולארד מסר את נפשו על כלל ישראל – ואם-כן כיצד אנו יכולים לאכול, לשתות, לישון וליהנות מן השמש בפשטות – והוא שם בבית הסוהר?

דוד המלך לא מוכן לוותר על מיכל שמסרה את הנפש בשבילו. מיכל הצילה את דוד כאשר אביה שאול שלח להורגו. כמובן ששאול כעס עליה ואח"כ נתן אותה לאיש אחר – פלטי בן-ליש. פלטי בן-ליש היה צדיק גדול, ולא נגע בה כל אותם שנים.

[שמואל א', כה, מד, סנהדרין י"ט:- כ.]

לדוד המלך היו מלחמות קשות, ולבסוף ראו כל שבטי ישראל – להמליך את דוד למלך על ישראל. אולם, דוד מסרב – כל עוד לא יקבל את מיכל אשתו! אם מיכל לא חוזרת אל דוד - דוד לא מוכן להיות מלך![שמואל ב', ג, יג] לכאורה, להיות מלך – שיקול כלל ישראלי. והאם צריך לדחות את המלכות – רק בגלל אשה אחת – מיכל, אפילו אם היא חשובה? אולם דוד רואה זאת כדבר הרבה יותר בסיסי.

אם דוד לא יוכל להיות נאמן למיכל, ומוסרי כלפיה על החסד שגמלה עמו –

הוא לא יוכל להיות נאמן ומוסרי כלפי עם-ישראל.

קודם-כל עליו להיות אדם מוסרי בצורה הבסיסית ביותר של הכרת הנאמנות והטוב לאשתו שהצילה אותו, ומתוך כך יוכל להיות מלך על ישראל.

אי-אפשר לומר – מיכל ה"כושית" עשתה את שלה ועכשיו היא יכולה ללכת. והאם אנחנו יכולים לומר – יהונתן פולארד עשה את שלו ועכשיו ה"כושי" יכול ללכת?! שישאר בכלא. לא אכפת לנו....

קשה להעלות על הדעת, כיצד אפשר לרדת לכזאת שחיתות כמו המצב היום שיהונתן פולארד שמנה עשרה שנים בכלא!

ואם כל אחד מאתנו היה בכלא – האם היה עובר על-כך בשוויון נפש?!

ערבות הדדית

מובא בספר "יערות דבש" של רבי יהונתן אייבשיץ: יש יהודים עם זקן, והם שמחים שהם יראי-שמים עם זקן, לא כמו היהודים בעיר השנייה המגלחים בתער.

אומר על כך רבי יהונתן אייבשיץ: זוהי שטות גדולה. אם לך יש זקן והיהודי השני מגלח בתער – הרי שגם אתה כאילו עם חצי זקן, וחצי מגולח בתער. אם אתה דתי והוא חילוני – הרי כאילו אתה חצי דתי וחצי חילוני. אם אתה כאן בישראל ויהונתן פולארד בבית הסוהר – הרי כאילו שגם אתה חצי בבית הסוהר. אם אינך מבין זאת לא הבנת מהו "כל ישראל ערֵבים זה בזה".[ שבועות לט.]המלבי"ם מסביר זאת כלפי מעל עכן – "והתוכחה על כך שעם ישראל חטא למרות שהיה זה רק עכן."

על-כך אומרת הגמרא:

"כל ישראל ערֵבים זה בזה". אם אדם אחד פושע – האחריות על כולם. אם אדם אחד בבית הסוהר – האחריות של כולם. אומר המלבי"ם ביחס למעל עכן:

"כל ישראל קשורים בגוף אחד". הקשר הזה של כל יהודי לכלל ישראל – כמו הקשר של איבר לגוף. ואם יש איבר אחד חולה – כל הגוף חולה. אם באצבע אדם חוטף חץ מורעל – הרעל מתפשט במהירות לכל הגוף . או אם אדם מקבל זריקה ביד – החומר עובר במהירות לכל הגוף. כמו משל הירושלמי(נדרים ט' ד ): לאדם שחתך בשר ופגע בטעות ביד השניה – לא יבוא לפגוע בידו הראשונה. זהו "ואהבת לרעך כמוך". כל ישראל – כמו גוף אחד. כמו שאמר ר' אריה לוין: "כואב לשנינו - הרגל של אישתי". המשמעות היא בצורה רחבה יותר:

כואב לכולנו – הכאב של יהודי אחד. ואם לא הבנו עניין זה – לא הבנו את עניין "כל ישראל ערֵבים זה בזה" כאשר כואב איבר – כואב כל הגוף, האדם כולו כואב. כך "כל ישראל ערֵבים זה בזה". הנשמה הפנימית של כל הציונות של כל שיבת-ציון ובניין הארץ – היא המשמעות של הערבות ההדדית, ההרגשה שאנחנו עם אחד שקם לתחייה בארצו!

    הדיווח על העצרת בכתל