פולארד לפני ברגותי  מאת עדי גינזבורג

עדי גינזבורג תוהה למה התקשורת מתעניינת בכל נושא אפשרי, רק לא באסיר יונתן פולארד 

 1/12/2004  6:55  

 

 בשבוע שעבר, עם היכנסו של יהונתן פולארד לשנה ה-20 למאסרו, הסתדרו כאלפיים איש ואישה בשרשרת אנושית מהקונסוליה האמריקאית בירושלים ועד בית ראש הממשלה כשבידיהם הכבולות באזיקים הם אוחזים תמונות של יהונתן וקוראים לשחרורו.

 

אם המשפטים שקראתם כעת היוו חידוש עבורכם, הרי שאתם ניזונים מן הסתם מהתקשורת הישראלית. כן, עצוב לשמוע, אבל שלושת ערוצי הטלוויזיה הגדולים והעיתונים הנפוצים במדינה נמנעו מלדווח על האירוע ולו במילה אחת. גם כאשר אלפי אזרחים קושרים עצמם באזיקים ביום בו יהונתן נכנס לשנתו ה-20 בכלא זה לא מעניין את התקשורת הישראלית. ואם את התקשורת זה לא מעניין, מה כבר אפשר לצפות מהפוליטיקאים הקובעים לפיה את סדר יומם?

 

אך בכך האבסורד רק מתחיל. למחרת התארח באולפן של ערוץ 1 אורח חשוב מאמריקה, קולין פאוול, מזכיר המדינה היוצא. לתומי חשבתי שהמראיינת תראה לנכון להקדיש לנושא מספר שניות ולשאול אותו  את השאלה שמן הסתם גם הוא ציפה לשמוע ממראיינת ישראלית בטלוויזיה הישראלית: "מר פאוול, האם הנשיא בוש מתכוון לחון את פולארד?". הכתבת כנראה לא חשבה כמוני. היא דווקא הקדישה שלוש שאלות לנושא שחרור אסירים, אך הנושא היה דווקא שחרורו של מרוואן ברגותי המרצה עונש מאסר בכלא הישראלי בשל אחריותו לרצח עשרות יהודים. כל אחד ומה שמעניין אותו...

 

לאחרונה מככבות מדי יום בעיתונים ידיעות וכתבות על התעללות של חיילים בערבים ביש"ע. מבלי להתייחס לשאלה האם הטענות הללו צודקות, ברור שהלחץ התקשורתי בנושא מזיז דברים, בסוף השבוע האחרון כבר נמסר שהרמטכ"ל החליט לנקוט צעדים בנושא.

 

הכל (אולי) טוב ויפה... אבל האם העובדה שיהונתן פולארד איננו מורשה אפילו להחליף את משקפיו השבורות כבר שנה מעניינת את הציבור פחות מהעובדה שחיילים הכריחו ערבי לנגן בכינור לפני שאפשרו לו לעבור את המחסום? מדוע הציבור צריך לדעת שחיילים הצטלמו ליד גופת מחבל אך אין שום צורך להביא לידיעתו שגם שנתיים לאחר שהדבר הובטח ראש הממשלה עדיין נמנע אפילו מלשלוח את השגריר שלנו בארה"ב לבקר את יהונתן בכלאו (אגב, השגריר עצמו הצהיר כי הוא מעוניין לבקר את יהונתן וכי רק אישורו של שרון נדרש על מנת לבצע זאת).

 

האמת, אני אופטימי... אני אופטימי מכיוון שההתעוררות לפעול למען שחרורו של יהונתן רק הולכת וגוברת ובמוקדם או במאוחר גם התקשורת לא תוכל להתעלם עוד מהנושא. אך בינתיים – האם זה מוגזם לדרוש קצת צדק והגינות...? כנראה שכן.