הרוזן ממונטה-כריסטו ואמריקה המכוערת מאד מאת hazkel

  http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1383617

18/5/2005

בספרו 'הרוזן ממונטה-כריסטו' מתאר אלכסנדר דיומא כיצד נחרץ לשבט גורלו של אדמונד דאנטס, ימאי צעיר ונאה שהפך לכלי-משחק בידיהם של כוחות פוליטיים בתקופת המהפכה הצרפתית. דאנטס נכלא לצמיתות באמתלת-שווא ונידון כל חייו למאסר בעינויים רק כדי שלא יתגלה סודו של אחד מבכירי השלטון. הוא מצליח להימלט, לבסוף, אך זה כבר לא נוגע למה שאני רוצה לומר כאן.

* * *

כל הצרות התחילו מהרגע שאלוקים נתן לאנשים את האפשרות לשלוט על גורלם של אנשים אחרים. מסתבר שבני-אנוש מתנהגים זה לזה כפי שאף-פעם לא היו רוצים שיתנהגו אליהם.

אם חשבתי פעם שדיומא הגזים במקצת בממדי הרוע שייחס לבני-אדם, בא מקרהו של יהונתן (ג'ונתן) פולארד, אסיר העולם הישראלי הכלוא באמריקה, ולימד אותי שכאשר מדובר בפוליטיקאים האחראים לגורלו של אסיר-קטן, הרשע הופך חסר-גבולות.

פולארד כלוא כבר עשרים שנה בתנאים לא-אנושיים, עבר התעללות מחפירה וספג עונשים שקשה לתארם. כל זאת - בעוון ריגול למען מדינה ידידותית (ישראל), ריגול שלא הסב כל נזק לארה"ב.

את שאר הפרטים תוכלו לקרוא באתר הזה: http://www.freepollard.org/.

כשאני חושב על הסיפור המוזר והמקומם הזה, אני מתמלא חרון וזעם אין-אונים.

ג'ורג' בוש המחייך, ה'חוזר בתשובה' מטקסס, הסימפטי וה'אוהב ישראל' - נראה לי פתאום כל כך מבחיל ומפלצתי, ותאמינו לי שלא צפיתי ב'פרנהייט 11/9'. אני רוצה לומר לו: אדוני, אתה מגעיל אותי. אתה משחק בגורלות של אנשים, אתה נותן ידך לגזירת עונש לא-אנושי על אדם שכבר ריצה מספיק, אתה משתמש בו כקלף-מיקוח, אתה שוכח שאלוקים גדול ושאתה יכול יום אחד להיות במקומו. כן, גם סדאם חוסיין לא האמין.

כשאני רואה את כל השקר והצביעות הללו, בא לי לירוק כמה פעמים בפרצופם של האנשים היפים והמחויטים הללו, שמדליקים נרות-חנוכה בבתי חב"ד ומפרגנים לספר של נתן שרנסקי, אבל אחראים בלעדיים לסבל מחפיר שעובר על אדם שביצע עבירה ושילם עליה פי כמה מכפי שהיה ראוי לשלם.

איכס! אני אומר: איכס! הלאה השתיקה המכוערת, הלאה מוגי-הלב!

תחשבו על זה היטב ותבינו שאין דרך אחרת לומר את זה: אמריקה אינה ידיד. אמריקה היא אויב. אויב מר. יהונתן פולארד הוא ההוכחה הכי ברורה שיש לכך.

וישראל? ישראל הייתה ונותרה אותה מדינה פחדנית, נצלנית ומכוערת. משתמשת באנשים וזורקת אותם כאילו היו כיפות-נייר בכניסה לכותל או רעדלר של מצות מהודרות. אנשים שנתנו לה את נשמתם, שתרמו לה אף מבלי שנדרשו לעשות זאת. כך זה היה עם צד"ל, ועם משתפי-פעולה פלסטינים שנחשפו, ועם המתיישבים בגוש-קטיף, ועם יהונתן פולארד. הייתם מעלים על דעתכם שסוכן רשמי הציע לו ב-1995 להתאבד בכלא ו'לסיים בכבוד את הפרשייה'? כן, בשביל אריק שרון ובשביל הדיפלומטיה הישראלית, אם פולארד ימות בכלא יום אחד זה יהיה הסדר המקובל על כל הצדדים. כולם יהיו מרוצים וישראל תוכל לנשום לרווחה: פולארד מת מעיק על המצפון הרבה פחות מפולארד חי.

וגם למדינת ישראל אני אומר בקול: איכסה. מגעיל אותי לחשוב שאלה האנשים שעומדים בראש המדינה בה אני חי ושדורשים ממני להתגייס לצה"ל שהרמטכ"ל שלו יהיה יום אחד עוד ראש-ממשלה מכוער ואנוכי מהסוג הזה. צה"ל שייקח ממני את נשמתי, אם צריך, אבל לא ינקוף אצבע כדי לשחרר אותי מכלא קטן בקרוליינה.

באמת, אני שואל, האם אתם חושבים שישראל פשוט תקרוס אם תעז לדרוש קצת יותר בתוקף את שחרורו של אסיר אומלל? מה, תגידו לי, מה יכול כבר לקרות. ישראל קמה יום אחד ומודיעה לארה"ב: זהו. זהו זה. אנחנו חושבים שזה כבר מוגזם. אם אתם לא משחררים אותו, זו מבחינתנו פגיעה רצינית ביחסים. אני לא מדינאי גדול, אבל נדמה לי שלא אחשב למטורף אם אקבע שאמריקה לא תמהר לצאת למלחמה בעקבות דרישה כזו. קצת קשה לנו לחשוב ככה, אבל צריך לזכור שאמריקה צריכה את ישראל לא פחות משישראל צריכה אותה: "ישראל היא נושאת-המטוסים הגדולה ביותר במזרח התיכון", אמר פעם גורם ישראלי בכיר. בין כל שאר הדיקטטורות באזורנו, ישראל היא אי שאמריקה זקוקה לו כאוויר לנשימה. בדיוק לזה מתכוונים כשמדברים על 'האינטרסים של ארצות-הברית במזרח התיכון'. כן, ישראל היא לא 'אתחלתא דגאולה' ולא 'בית לאומי' ואפילו לא 'מרידה במלכות שמים'. ישראל היא בסך הכל אינטרס. אינטרס אמריקאי קטן שבינתיים יש לו זכות קיום. בינתיים.

תאמרו לי: תקציבי הסיוע האמריקני. ובכן, אני יורק בנפש חפצה גם עליהם. אם שני מיליון ישראלים יודיעו שהם מוותרים על עשרות הדולרים מדי שנה, חלקם היחסי בסיוע האמריקני, נגמר הסיפור הזה.

ואני, חצקל מסכן ובודד, לא מוכן להיות שותף לפשע המתחולל מול עיני ולא רוצה להיות ילד טוב שחוזר הביתה בשלום. אני רוצה להתנער בקול מהחבורה של האנשים הפחדנים ששותקים סביבי ולהודיע להם שאני מוכן גם לוותר על האזרחות המצ'וקמקת שלהם, כי אני מתעב את הרעיון להיות חלק מחברה שאונסת ככה את נאמניה ומשאירה אותם לדמם בצד הדרך.

* * *

כשיבוא המשיח, ותזכרו את זה, גם האמריקנים יעמדו בצד כדי לקבל קצת הערינג. הם יגידו: "לא, משיח, עלינו אתה לא יכול לומר שום דבר רע. היינו הכי בסדר שאפשר ואפילו הצלחנו קצת לחנך את היהודים שלך". אני רוצה לעמוד שם, אז, כדי לגלות להם שפולארד הוא בדיוק ההוכחה שהם עוד חצי מיליארד אפסים שלא שווים את הדגל עם הכוכבים שלהם אפילו כשהוא מתפורר.