הדיון בערעורו של יונתן בפני השופט המחוזי הוגן ספטמבר 2003

ליונתן פולארד נקבעה ישיבה בבית המשפט המחוזי בוושינגטון אצל השופט תומאס הוגן. זה עדיין רק  שלב הטעונים המקדמיים לעתירה שהגישו שני עורכי דינו של פולארד, ג'ק סמלמן ואליוט לאוור מניו-יורק, עוד בשנת 2000. בעתירה ביקשו עורכי הדין להשיב על שתי שאלות (שלאחריהן אולי תינתן להם האפשרות לבקש משפט חוזר ו/או חנינה): 

1. השאלה הראשונה עליה יצטרך בית המשפט להשיב היא האם תינתן לשני עורכי דינו של פולארד (שיש להם סיווג ביטחוני גבוה מטעם ממשלת ארה"ב) האפשרות, לעיין בתצהירו הסודי של שר ההגנה לשעבר מר כספר ויינברגר, יחד עם  20 המסמכים הנלווים לתצהיר, וזאת כדי לאפשר להגנה יכולת הוגנת לטעון בעד משפט חוזר או חנינה לפולארד. בתצהיר טוען ויינברגר כי פולארד גרם את הנזק הגדול ביותר לאינטרסים של ארה"ב ומבקש לגזור על פולארד עונש של מאסר עולם ללא אפשרות חנינה- למרות הסכם הטיעון שנערך בין פולארד לתביעה. (בראיון שנערך לווינברגר לפני כשלוש שנים נשאל על מקרה פולארד. תשובתו היתה כי העבירות שעבר פולארד הן שוליות יחסית והמקרה נופח לממדים הרבה יותר גדולים מהמשקל האמיתי שלו. כנשאל מדוע זה כך, השיב ויינברגר כי אינו יודע למה).

2. השאלה השניה היא, האם פולארד לא זכה למשפט הוגן לנוכח הייצוג השערורייתי ע"י עורך דינו הראשון של פולארד מר ריצ'ארד היביי. אותו עורך דין נכשל בסדרה של פעולות רוטיניות טכניות אשר גרמו לפולארד לקבל מאסר עולם בלי שהיה לו האפשרות להתגונן. עו"ד היביי נכשל בראשונה לאחר שלא התנגד כאשר התביעה הפרה את הסכם הטיעון ודרשה מאסר עולם. הוא נכשל בשנית כאשר לא ביקש להעלות את ויינברגר לדוכן העדים בנושא התצהיר הסודי שהגיש לשופט. והוא נכשל פעם שלישית כאשר לא טרח להגיש ערעור על גזר הדין השערורייתי במהלך 10 הימים שבו ניתן היה להגיש את הערעור.

 כל הניסיונות הרבים עד כה, של עורכי דינו של פולארד לערער, עלו בתוהו בגלל הכשל הטכני להגיש את הערעור בתוך אותם עשרת הימים.      

שופט בית המשפט המחוזי התבקש בשלב מוקדם זה רק לקבוע האם ייתן לפולארד צ'אנס נוסף למשפט חוזר ולעיין במסמכים שהביאו לעונש החמור.

מאחר והדיון הוא טכני בעיקרו, הגישו הצדדים את טיעוניהם בכתב עוד באוגוסט 2001, אולם לנוכח הליך של תיקון טכני לטיעונים ע"י התביעה, ביקש השופט לערוך דיון נוסף בשני לספטמבר 2003 (שלוש שנים מהגשת הבקשה) והפעם רק בע"פ. לצדדים תינתן 30 דקות בדיוק לטעון את טיעוניהם כאשר לעורכי דינו של פולארד תהיה זכות תשובה במשך 10 דקות נוספות.

למרות שפולארד אינו צד בדיון הטכני הזה ואינו אמור להעיד, ביקש השופט כי פולארד (ואסתר) יהיה נוכח בדיון. מצב זה הנו בעייתי בגלל המרחק של 6 שעות נסיעה (או שעה טיסה) מהכלא ולנוכח מצבו הבריאותי הרופף של פולארד.

 הבעיה היא כי הדיון המקדמי הזה, הנמשך לאורך שנים, מונע כל פעולה משפטית אחרת, וכל עוד לא יצאה החלטה, אין שום אפשרות להתקדם ולהמשיך הלאה.

אסתר מעדיפה שתהיה כבר החלטה אפילו היא שלילית, שאז לפחות ניתן יהיה להגיש ערעור ולהתחיל להריץ את התהליך, אולם במצב הדברים הנוכחי, יתכן שגם לאחר שמיעת הטיעונים בע"פ (הליך לא מקובל בשלב המקדמי הזה) השופט עוד ימשיך לעכב את התיק אצלו לעוד שנה שנתיים (מוכר לנו מאיזה מקום?).

גם לאחר קבלת החלטה ע"י השופט, ייקח עוד שנה לפחות עד שיגיעו לשלב שבו ישמע הערעור, כאשר כבר ברור לכולם כי פולארד ממילא ריצה הרבה יותר שנים מכל מרגל אחר במקרה דומה.