הצעות לסדר-היום 16 שנה לישיבתו של ג'ונתן פולארד בכלא  27 ביוני 2001 

(גם נובמבר 2001)

הישיבה המאתיים-ושש-עשרה של הכנסת החמש-עשרה
יום רביעי, ו' בתמוז התשס"א (27 ביוני 2001)
 
היו"ר י' ביבי:
אנחנו ניגשים לנושא הבא - הצעה לסדר-היום מס' 4492. חבר הכנסת מיכאל איתן ידבר על נושא כאוב מאוד: יונתן פולארד - סימני שאלה סביב מאסרו המתמשך. אין ספק, שאסור לכנסת לשכוח ולו ליום אחד את המאסר המביש, את אי-קיום ההבטחות לראש הממשלה נתניהו בנושא פולארד. אני חושב שחבר הכנסת איתן יעלה וידבר על אחת המצוות החשובות ביהדות - נושא שחרור שבויים. בבקשה.

מיכאל איתן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מדברים על אדם שיושב בבית-כלא מאז 21 בנובמבר 1985, כ-16 שנה, לאחר שהורשע בארצות-הברית בעבירה של קשר למסירת מסמכים ומידע למדינה זרה. מדובר ביונתן פולארד, המדינה הזרה היא מדינת ישראל, והעבירה שבגינה הוא יושב היא עבירה שהוא ביצע והודה בה, אבל המעשה בעצם היה על מנת שכל אזרחי ישראל יוכלו לחיות בביטחון ובשלווה.
המעשה שיונתן פולארד עשה לא היה מעשה שנועד לפגוע בביטחון ארצות-הברית. הוא לא היה מעשה שנועד לסייע למי מאויבי ארצות-הברית. המעשה שיונתן פולארד עשה היה מעשה שנועד לסייע לעם היהודי לקיים את מדינתו היחידה; לאזרחי ישראל - להתקיים בביטחון מול אלה שזוממים ופועלים להשמיד אותה. הוא עשה מעשה, עבר עבירה על חוקי ארצות-הברית, מתוך כוונה לתת לעם היהודי אפשרות לקיים מדינה, לאזרחי ישראל - לחיות בביטחון, להכשיל את המזימות הנפשעות של אויבי ישראל לפגוע באזרחי ישראל ולהשמיד את מדינתם. על כך הוא יושב בבית-סוהר. כן, הוא עבר עבירה על החוק האמריקני.
ממשלת ישראל קיבלה החלטה אמיצה להכיר בכך שהוא פעל כסוכן של מדינת ישראל. לא היה לנו קל, במערכת היחסים המורכבת והידידותית, להודות שאנחנו ריגלנו והפעלנו סוכן מול ארצות-הברית. אבל הממשלה עשתה זאת מתוך הכרה ומתוך ידיעה שהמעשה הזה יבהיר לפחות דבר אחד - שאנחנו מחויבים לסייע ליונתן פולארד.
יש הרבה סימני שאלה - לא אני ולידיעתי גם שרים רבים בממשלה לא יכולים להסיר אותם סימני שאלה - מה בדיוק היה שם? אבל אנחנו יכולים לסמוך על שיקול דעתה של ממשלת ישראל, שגם אם יש סימני שאלה כאלה או אחרים - ואני לא יודע, ויש שמועות שונות - יש דבר אחד: החלטת הממשלה החליפה את סימן השאלה בסימן הקריאה. ממשלת ישראל אחראית, ואנחנו, מדינת ישראל, אחראים.
נפגשתי עם יהודים בארצות-הברית, והם יהודים ידידי ישראל. הם, כאזרחים אמריקנים, בחרו להדגיש את הצד של הבגידה בנאמנות לאמריקנים וכו' וכינו בכינויים מגונים מאוד את יונתן פולארד. שאלתי אותם: אתם לא חושבים שאתם נגועים בצביעות? שאלו אותי: למה? להיפך, אנחנו מגינים פה על העניין שאנחנו אזרחי ארצות-הברית ואנחנו צריכים לציית לחוק האמריקני. אמרתי: נכון, אבל הוא יושב כבר כל כך הרבה שנים. אתם כל הזמן מגנים ותוקפים אותו. אבל הוא נשלח על-ידי ממשלת ישראל. למה אתם תופסים אותו כקורבן? למה אתם לא באים ואומרים: הנה, ממשלת ישראל. לממשלת ישראל אתם נותנים גיבוי, אתם מקבלים ואתם אומרים שהכול בסדר. אבל הוא היה רק זרוע של ממשלת ישראל. אם אנחנו שגינו והוא שגה, האם אין רגע מסוים שאתם, כאזרחי ארצות-הברית, יהודים, לא יכולים לקום ולומר, הוא כבר שילם את המחיר? הוא הופעל על-ידי ממשלה ידידותית. כולם מודים שזו היתה טעות, ועל טעות צריך לשלם. ממשלת ישראל כבר שילמה. הוא שילם. אבל יש גם פרופורציות איזה מחיר משלמים.
מדי פעם אני רואה פה חברי כנסת ערבים, אזרחי ישראל, בדמוקרטיה ישראלית. הם, להבדיל אלף אלפי הבדלות במקרים, קמים כאן ונלחמים למען זכויות דמוקרטיות של חשודים, של עצורים, של מורשעים, של ארגוני טרור שרוצים לחסל את המדינה. הם, כחברי כנסת ערבים, הולכים לבדוק את תנאי המעצר שלהם ואם לא החמירו אתם. הדמוקרטיה הישראלית אומרת - -

מוחמד כנעאן (המפלגה הלאומית הערבית):
אבל - - -

מיכאל איתן (הליכוד):
- - אנחנו מקבלים שאדם הורשע, ואדם זכאי לזכויות גם כאשר הוא מורשע. הוא זכאי לזכויות כאסיר. הוא זכאי לזכויות כאדם. הם קמים כאן ומגינים עליהם. אז יהודים לא יכולים בארצות-הברית, שהיא דמוקרטיה לא פחות ממדינת ישראל, לקום ולהגיד: בלי קשר, יש כאן מצב שאדם יושב תקופת זמן מאוד ארוכה, בלי פרופורציה למעשה שהוא עשה, ולבדוק האם באמת מתגשם כאן העיקרון של הענשת אדם לפי כללים וצדק כמקובל במדינה דמוקרטית.
כאשר אני מדבר על סימני השאלה אני רוצה להביא לידיעת חברי הכנסת, שהממשל האמריקני, בבואו להעמיד את יונתן פולארד לדין, בא לאחר עסקת טיעון, שבמסגרתה הם התחייבו להביא לידיעת בית-המשפט, שהוא יודה באשמה בסעיף לא של ביצוע המעשה שזה סעיף 794, פרק 18 לקוד האמריקני, פסקה A, אלא בפסקה השלישית - פסקה C, שהיא קשירת קשר. היא יותר קלה. כשעשו את עסקת הטיעון המשמעות היתה שכל אלה שהורשעו על פסקה C - כשיונתן פולארד הסכים, הוא הבין שעל-פי פסקה C אנשים קיבלו שש, שמונה, שנתיים - עשר שנים גג הוא היה יכול לקבל. והנה, לאחר שעשו את העסקה, לאחר שהוא הודה באשמה, בזמן הטיעונים לעונש, התביעה, בניגוד להתחייבויות שלה, הלכה והביאה איזה מזכר סודי, והיא עשתה כל דבר אפשרי על מנת להביאו למצב שהוא יקבל את העונש המרבי, אף שהיתה עסקת טיעון. בשביל מה הוא עשה עסקה אם הוא יקבל את העונש המרבי של מאסר עולם?
התנהגות התביעה האמריקנית בפרשה הזאת - יש עליה סימן שאלה גדול. אבל לא רק היא. פתאום עולה סימן שאלה לא פחות גדול על ההתנהגות המשפטנית של עורך-הדין של פולארד. אני מחזיק כאן ביד מסמך - 16 פרופסורים למשפטים מהידועים ביותר בארצות-הברית נקטו צעד שהמשפט האמריקני מאפשר אותו: AMICI CURIAE - - -

היו"ר י' ביבי:
אני לא יכול להפסיק אותך כי זה עניין של פולארד, אז עוד דקה.

מיכאל איתן (הליכוד):
אני מייד מסיים.
במשפט האמריקני יש מעמד הנקרא AMICI CURIAE - ידידי בית-המשפט. שם רשאים גופים או אנשים שיש להם איזה עניין ציבורי להצטרף ולעמוד לצד אחד האנשים. כאן 16 פרופסורים למשפטים מהבולטים בארצות-הברית התייצבו בבית-המשפט ואמרו: ליונתן פולארד נעשה עיוות דין, והמהלך שהוא קיבל, הטיפול המשפטי שהוא קיבל, היה לקוי. כתוצאה מכך, הוא לא קיבל את הזכות הבסיסית שמגיעה לכל אזרח, והיא הגנה משפטית נאותה, ויש לשפוט אותו מחדש. זה לא ביחס לעצם העבירה - ביחס לעצם העבירה הוא הודה, ועל זה אי-אפשר לערער, הוא הודה, הוא חתם על עסקת הטיעון - אלא ביחס לטיעונים לעונש: הדרך שבה הם הוטלו, הדרך שבה הם בוצעו, היתה דרך שנגדה את ההסכם, את כללי הצדק.
יש העובדה, שעורך-הדין של פולארד, לא רק שלא ערער, אלא באיזו התבטאות שלו היה אפשר להבין שבכלל אין זכות ערעור. פולארד לא יכול היה לערער עוד כי עברה מכסת הזמן. עורך-הדין שלו לא ערער מייד. עורך-הדין לא תבע לדון במסמך של ויינברגר ולתקוף אותו, אלא קיבל אותו מייד. הוא לא תבע השהיה על מנת לראות מה עושים כאן ואיזה "אמבוש" מכינים לו במהלך הטיעונים לעונש. כל הטיעונים האלה יעלו במסלול המשפטי.
אני חייב לסיים. אני רוצה לפנות מכאן בקריאה לכל אמריקני שחוש צדק בקרבו, שחשובה לו לא רק הבעיה האנושית, שהיא גם חשובה, אלא גם הבעיה של הדמוקרטיה האמריקנית, של כללי המשפט האמריקני, למחות ולצרף את קולו, על מנת לקצר את התקופה שעיוות הדין הזה נמשך.
אני קורא לקהילה היהודית לא לפחד - לנהוג כיהודים ואמריקנים גאים ולהסיר את כל הערפל מעל השאלה מדוע פולארד, על העבירה שביצע, יושב מעל ומעבר למקובל בעבירות דומות.
אני קורא לממשלת ישראל - ובעניין הזה יענה לי השר דני נוה, שאני יכול לומר לזכותו שהוא אחד האנשים במדינת ישראל שעסק בפרשה הזאת עוד בתוקף היותו מזכיר הממשלה של בנימין נתניהו. הוא עוסק בפרשה הזאת לא רק בתוקף תפקידו אלא גם מצו לבו. מרגישים שהפעולה שהוא עושה היא לא רק מתוך מה שהוא חייב לעשות. הוא נרתם והוא עושה. אני זוכר שהייתי שר המדע ונסעתי לארצות-הברית, והוא פנה אלי וביקש שאבקר אצל פולארד. הייתי אצלו גם בתקופה מאוחרת יותר, לפני כמה חודשים. אני יודע על הפעילויות שלו.
הייתי מצפה, שממשלת ישראל, פורמלית או בלתי פורמלית - פורמלית, כבר אמרנו שמכירים בכך שהוא סוכן שלנו; הממשלה אמרה זאת - תטיל על דני נוה לרכז את כל הפעילויות. יש הרבה גופים שרוצים לעזור. לא כל דבר צריך לעשות בצורה הכי פורמלית, הכי פתוחה או הכי גלויה. אני לא מציע, חס וחלילה, שום דבר קונספירטיבי. אבל חלק מזה אלה הם הליכים משפטיים שלא צריכים להיות בפומבי. צריך לשמור על העיקרון. מדובר ביחסים בין שתי מדינות. אנחנו בוודאי לא רוצים לחתור עוד הפעם תחת ריבונות ארצות-הברית. אבל יש מהלכים שצריך לעשות תוך התייעצות. צריך מישהו שירכז. אני קורא לממשלת ישראל להטיל זאת על דני נוה. אני בטוח, שגם אם לא יטילו עליו באופן בלתי פורמלי, הוא יעשה. אבל אני חושב, שכדאי שתהיה איזו פנייה על מנת שהדבר ייעשה גם במישור הפורמלי ויישא תוצאות.

היו"ר י' ביבי:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל איתן. אין ספק שהנושא הזה הוא נושא רציני, שאסור שירד מסדר-היום של הכנסת ושל הממשלה.
אני מזמין את השר דני נוה להשיב בשם הממשלה.

השר ד' נוה:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לשבח את חבר הכנסת מיכאל איתן, תחילה על כך שהוא העלה את הנושא של יונתן פולארד היום על סדר-יומה של הכנסת, ומעבר לכך - על כך שהוא פעיל כבר כמה שנים ועושה כבר כמה שנים טובות למען שחרור יונתן פולארד. אני חייב לומר - וחבר הכנסת מיקי איתן, אני מקווה שלא תכעס עלי - שאתה עושה זאת ובמקרים רבים מאוד עשית זאת לא כדי לרוץ אחר כך לתקשורת ולהגיד שעשית את זה. אתה עושה זאת בלי איזו חשיפה פומבית וציבורית גדולה, אלא באמת למען העניין עצמו. אני קודם כול משבח אותך על הדבר הזה ומברך אותך על הדבר הזה. בלהט, במסירות ובמקצועיות שאופייניים לך אתה מטפל גם בנושא הזה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כפי שנאמר פה, יונתן פולארד יושב כבר יותר מ-15 שנה בכלא. אני חושב, שאין תקדים של אדם שעבר עבירה דומה בארצות-הברית ויושב בכלא תקופה כל כך ארוכה.
אין ויכוח על כך שמה שאירע סביב הפעלת יונתן פולארד לא צריך היה להתרחש. יונתן פולארד עצמו הביע כבר כמה פעמים חרטה עמוקה על מה שקרה. אין ויכוח על כך, שגם בצד הישראלי היו צריכים להיות מסקנות ולקחים, והדברים האלה ודאי שנעשו בעבר. כך שהשאלה שעומדת כאן היום על כף המאזניים בכל הנוגע לשחרור יונתן פולארד היא לא איזו בחינה ערכית של מה שהוא עשה או העבירה שהוא עבר. השאלה היא בעצם שאלה כפולה. ראשית, זו אותה שאלה שנגע בה חבר הכנסת איתן - שאלה הנוגעת להליכים המשפטיים בארצות-הברית. הדבר הזה גם היום מותקף על-ידי יונתן פולארד, כפי שציין חבר הכנסת איתן, בערכאות השיפוטיות המתאימות בארצות-הברית. יש פה גם עניין שהוא בעצם עניין הומניטרי. אנחנו מצפים מהגורמים המוסמכים בארצות-הברית, ובראש ובראשונה ממי שמוסמך לחון את יונתן פולארד והוא נשיא ארצות-הברית, להיות עם לב פתוח לעניין ההומניטרי לנוכח השנים הארוכות מדי שיונתן פולארד כבר מרצה את עונשו.
היינו בתחושה שכבר הגענו כמעט ליעד, כפי שגם הוזכר פה על-ידי חבר הכנסת איתן. סמוך לוועידת וואי, עוד בספטמבר 1998, לפני שהוועידה התקיימה, כבר היתה הבנה בין ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו לבין נשיא ארצות-ברית דאז קלינטון על שחרור פולארד. ההבנה הזאת אושררה בפתח הדיונים בוועידת וואי באוקטובר 1998. למרבה הצער, והדברים כבר פורסמו, בשלהי ועידת וואי חזר בו נשיא ארצות-הברית דאז ביל קלינטון מההתחייבות לראש ממשלת ישראל. כבר היו פרסומים שהדבר נבע מלחץ כזה או אחר - -

היו"ר י' ביבי:
- - - של טנט.

השר ד' נוה:
- - של ראש ה-CIA ג'ורג' טנט. לצערי הרב, ראש ממשלת ישראל הקודם, אהוד ברק, החמיץ הזדמנות גדולה מאוד, לדעתי, להביא לשחרור פולארד בשלהי תקופת קלינטון. דווקא לנוכח ההתחייבות האישית שקלינטון נתן, והוא לא מתכחש לה, לראש ממשלת ישראל, ניתן היה להביא לכך שאחת מהחנינות שקלינטון יחתום עליהן בשלהי כהונתו תהיה החנינה של יונתן פולארד. במקום זה דאגו לכל מיני אינטרסים אחרים ועניינים אחרים, שגם הם נחקרים היום בארצות-הברית, וחבל.
אבל אנחנו לא יכולים להסתכל אחורה. הזדמנויות שהוחמצו - הוחמצו. אנחנו צריכים להסתכל קדימה. אני יכול לומר כאן היום, שממשלת ישראל מחויבת להמשיך ולפעול למען שחרורו של יונתן פולארד. יונתן פולארד הוא לא רק אזרח ישראלי - הוא גם הוכר על-ידי ממשלת ישראל, כפי שהוזכר כאן, כסוכן ישראלי. אני מקווה מאוד, שיבוא היום, בקרוב מאוד, שיונתן פולארד ישוחרר מן הכלא.
אני רוצה גם לומר לחברי הכנסת, שיונתן פולארד מקבל דיווחים גם על מה שעולה כאן בכנסת בעניינו. לכן, עצם העלאת עניינו כאן על-ידי חבר הכנסת איתן היא חשובה, ולו גם כדי לעודד את רוחו. הוא צריך לדעת, שיש כאן בכנסת חברי כנסת רבים שפועלים למענו, שחושבים עליו, שהוא איננו לבד ואנחנו נמשיך לפעול למען שחרורו מן הכלא.
אני מאוד מקווה, שהמאמצים האלה בסופו של דבר יביאו בקרוב את התוצאות המקוות, שיונתן פולארד ישוחרר מן הכלא ויסיים לרצות את העונש הכבד מדי שהוא מרצה כבר שנים כל כך ארוכות.

היו"ר י' ביבי:
תודה רבה לשר דני נוה. מה אתה מציע?

השר ד' נוה:
אפשר להעביר את הנושא לוועדה.

היו"ר י' ביבי:
איזו ועדה?

השר ד' נוה:
נדמה לי שוועדת החוץ והביטחון היא הוועדה הרלוונטית.

היו"ר י' ביבי:
הצעה אחרת לחבר הכנסת נסים זאב, שביקש להסיר את הנושא מסדר-היום.
רבותי, חברי הכנסת, אני מקווה, שבזמן שטנט שהה כאן, היה גורם מטעם ממשלת ישראל שדיבר אתו על הדבר החמור שהוא עשה בשלהי כהונתו של קלינטון.

נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני רוצה לומר רק משפט אחד. הייתי בארצות-הברית, ואני מכיר היטב קהילות, שחבריהן פנו אלי ושאלו: מדוע ממשלת ישראל ומדינת ישראל לא עושות מספיק? מנגד היתה שאלה: מדוע הם לא עושים כדי לשחרר את פולארד? זה מה שאמר חבר הכנסת איתן. יש להם בעיה של הזדהות, מצד אחד, עם המדינה שבה הם חיים, ומצד שני יש הנאמנות שלהם כלפי המדינה. אבל אנחנו, אנחנו כממשלה וככנסת, מה אנחנו עושים? אני לא בטוח שראש הממשלה וממשלה חדשה - - -

מיכאל איתן (הליכוד):
תן לי להסביר. אין להם בעיה. גם על-פי החוק האמריקני - והם אזרחים אמריקנים - מותר להם לשאול שאלות, ואם היה עיוות דין, מותר להם להפגין.

נסים זאב (ש"ס):
מותר להם להפגין.

מיכאל איתן (הליכוד):
יש להם זכויות. מותר להם להגיד את דעתם.

נסים זאב (ש"ס):
יש להם בעיה להפגין כשהם חושבים בעצם שהוא עבר על חוק המדינה וקיבל את עונשו על-פי חוק ועל-פי דין. המעשה שהוא ביצע הוא מעשה חמור ביותר.

היו"ר י' ביבי:
תודה רבה לחבר הכנסת זאב.

נסים זאב (ש"ס):
הרשה לי לומר רק עוד משפט אחד. הוא קטע אותי.
האם באמת העלה ראש הממשלה אפילו פעם אחת עד כה את הבעיה של יונתן פולארד בפני הנשיא בוש? זו השאלה המרכזית שלנו. האם זה נעשה בפגישות האחרונות שלו ובשיחות שהתנהלו עד כה?

היו"ר י' ביבי:
לדעתי, כל הנושא של הטיפול בשבויים ובנעדרים צריך תיקון.
רבותי, חברי הכנסת, אנחנו ניגשים להצבעה. מי בעד העברת הנושא לוועדת החוץ והביטחון? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 20
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - 9 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר י' ביבי:
תשעה בעד. ההצעה מועברת לוועדת החוץ והביטחון.
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0200631.html#TQL

16 שנה לישיבתו של ג'ונתן פולארד בכלא 21 בנובמבר 2001
ירושלים, הכנסת, שעה 11:01

הישיבה המאתיים-וחמישים של הכנסת החמש-עשרה
היו"ר ד' טל:
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא, נושא חשוב מאוד: 16 שנה לישיבתו של ג'ונתן פולארד בכלא - הצעות לסדר-היום מס' 5077 ,5076 ,5075 ,5074 ,5072, 5120 ,5078 ו-5121. כמה חברי כנסת כאן נרשמו, וכל אחד ידבר שלוש דקות. במסגרת הזמן אני מבקש לתמצת את הדברים.

מיכאל קליינר (חרות - התנועה הלאומית):
לא. אני - - -

היו"ר ד' טל:
תרשה לי. חבר הכנסת מיכאל קליינר, שעמד בראש וגם יזם את הנושא הזה, יקבל חמש דקות. חבר הכנסת קליינר, בבקשה.

מיכאל קליינר (חרות - התנועה הלאומית):
אמרו לי שש דקות.

היו"ר ד' טל:
אאפשר לאדוני שש דקות, ואם יהיה לאדוני מה לומר בשבע דקות - אתן לו גם שבע דקות, וזה בסדר.

מיכאל קליינר (חרות - התנועה הלאומית):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השר נוה, סגן השר אדלשטיין, שהיו פעילים בנושא, טיפולה של ממשלת ישראל בג'ונתן פולארד הוא מחדל מתמשך לאורך השנים. מאז נכלא ב-1985 ניערה ממשלת ישראל את חוצנה ממנו במשך 11 שנים. רק ב-1996 הואילה הממשלה ליטול את האחריות להפעלתו והעניקה לו אזרחות ישראלית.
בקווי היסוד של הממשלה הנוכחית, ממשלת האחדות הלאומית - בסעיף 2.7 נכתב: "הממשלה תעשה כל שביכולתה להביא לשחרורם של השבויים והנעדרים וכל מי שפעלו למען ביטחון המדינה ולהחזרתם לבתיהם". פולארד פעל למען ביטחון המדינה. הוא השבוי היחיד שידוע בוודאות שהוא חי. על-פי גזר-דינו, הוא עלול להינמק בכלא האמריקני עד סוף ימיו.
ממשלות ישראל פעלו רבות למענו של הנווט הנעדר רון ארד. ידוע לכולנו שממשלת שרון השקיעה מאמצים רבים בפרשת שלושת החיילים החטופים. פולארד חי. אבל, לפולארד אין היום לובי. לא מפריחים בשבילו בלונים ברחבי המדינה. נכון שבזכותו מוקמים במדינת ישראל ממ"דים וחדרי ביטחון. נכון שבזכותו מחלק פיקוד העורף מסכות אב"כ. לולא פולארד והמידע שהעביר לישראל, מידע שלא סיכן את ארצות-הברית - לא היתה לנו מוכנות מינימלית למלחמה לא קונבנציונלית. אבל, הזיכרון של ממשלת ישראל קצר. היא דוחקת את בעיית פולארד לקרן זווית. הכושי עשה את שלו והכושי יכול לשבת. ממשלת ישראל מוכנה לעשות המון כדי להחזיר אלינו גופות של חיילים, כדי שאפשר יהיה להביאם לקבר ישראל, ואילו את פולארד היא מעדיפה לקבור בעודו בחיים.
מאז כינונה של הממשלה טייל מר פרס ברחבי העולם, ביקר בוושינגטון, כרכר במסדרונות במלגה כדי לפגוש באופן אקראי ביותר את ערפאת פעמיים כמתוכנן, לחץ ידיים לפאואל, ולא השקיע אפילו שנייה אחת של מחשבה בפולארד. טוב, שחרור פולארד הרי לא יקנה לו פרס נובל לפדיון שבויים. גם שרון נסע לארצות-הברית. הוא היה מפקד אמיץ שחצה את התעלה והוביל לניצחון במלחמת יום הכיפורים, אבל לא היה לו אומץ לעמוד מול נשיא ארצות-הברית ולדרוש את שחרורו המיידי של פולארד.
מעולם לא גזר בית-משפט בארצות-הברית עונש כה חמור של מאסר עולם על מסירת מידע בידי סוכן למדינה ידידותית. על-פי כל קנה מידה, מדובר בעונש חסר תקדים. אפילו מרגלים שמסרו מידע רגיש למדינות אויב זוכים להשתחרר מהכלא האמריקני. בזמנו, תרגל הנשיא קלינטון את נתניהו, כשהבטיח לו את שחרורו של פולארד אם יחתום על הסכמי-וואי. נתניהו חתם, וקלינטון לא סיפק את הסחורה, כי ראש ה-CIA איים להתפטר. ביבי עלול היה לאבד את השלטון וחתם. קלינטון עלול היה לאבד בסך הכול את ראש ה-CIA, והוא לא חתם. הסיפור הזה ממחיש יותר מכול את פחדם של ראשי הממשלות מעוצמת הנשיא האמריקני. נתניהו עשה שימוש ציני בפולארד כדי להמתיק את הגלולה המרה של הסכמי-וואי. נשארנו עם הגלולה המרה ופולארד נשאר בכלא.
אני לא רוצה שפולארד ישוחרר מהכלא במסגרת עסקת חבילה שמשמעותה סיכון מדינת ישראל. אני מתנגד לנוסחה - שטחים תמורת פולארד. לא צריך לסחור בשטחי מולדת כדי לדרוש את הדרישה הלגיטימית לשחרור פולארד, לאחר שריצה 16 שנים מחייו בכלא.
דרך אגב, ראוי לציין, שלו קיים הממשל האמריקני הסכמים, היה המידע שהעביר פולארד לישראל מגיע אלינו בתוקף אמנה שנחתמה בין ישראל לארצות-הברית. אבל, במשוואה שבין המעצמה לגרורה, רק לארצות-הברית יש הכוח להפר הסכמים.
מדינת ישראל מסגירה לארצות-הברית יהודים המואשמים בעבירות שונות. אני מתנגד להסגרת יהודים, ואפילו פושעים, לארצות-הברית. אבל, אם כבר מסגירים - מדוע לא להתנות זאת בשחרור פולארד? מדוע לא לדרוש זאת במסגרת יחסי הידידות בין המדינות? בתוקף ביטול עסקת ה"פלקון"? במסגרת הוצאתה של ישראל מהקואליציה למלחמה בטרור? במסגרת הכנסת סוריה למועצת הביטחון? חסרות לישראל הזדמנויות להעלות דרישה לגיטימית וסבירה מארצות-הברית?
אני קורא מכאן לראש הממשלה: אתה יוצא עוד מעט לארצות-הברית. אל תשכח את פולארד. אל תפקיר פצוע בשטח. סע לארצות-הברית ותגיע עם הישג שאיננו תלוי בדבר, חזור עם פולארד במטוס שלך.
לסיום, אני רוצה לפנות מכאן, בשם כנסת ישראל, גם לג'ונתן פולארד: ג'ונתן, העם היהודי אתך ומכיר לך תודה על תרומתך למדינה. אני רוצה לחזק אותך ואת רעייתך אסתר. אל תתייאשו. גם אם הממשלה הזאת לא תעשה כל שביכולתה כדי להביא לשחרורך - רווח והצלה יבואו לך ממקום אחר. אני מאחל לך שבקרוב תזכה לצאת מהכלא ותעלה לישראל. כאן ביתך.

היו"ר ד' טל:
אדוני, תודה רבה. לא מוחאים פה כפיים.
חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בבקשה. אחריו - כאמור, חבר הכנסת מיכאל איתן. אני רוצה להזכיר, שחבר הכנסת מיכאל איתן, בסיור האחרון של קבוצת חברי כנסת, ביקר את פולארד - - -

מיכאל איתן (הליכוד):
בפעם השלישית.

היו"ר ד' טל:
כן, אבל לי זו היתה פעם ראשונה בארצות-הברית יחד עם חבר הכנסת איתן. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בבקשה.

אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, השר נוה, חברי חברי הכנסת, חברי השדולה למען יונתן פולארד, אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת, שהואיל לקבוע את היום הזה בכנסת כיום שאנחנו מדגישים ומציינים שוב ושוב את מחויבותנו, ככנסת ישראל, להילחם על שחרורו. הייתי מאוד רוצה, שיונתן יקבל מאתנו היום את המסר החד-משמעי, שכנסת ישראל, על כל סיעותיה, פלגיה, ימין, שמאל ומרכז, כולם מתייצבים אתו ונאבקים את מאבקו, כי מאבקו הוא מאבקנו.
גם אני ביקרתי אצל יונתן פעמיים ביוזמתי האישית. אף אחד לא שלח אותי. אף אחד לא ביקש ממני. הייתי שמח לו פעם אחת היו גם מבקשים מאתנו, ממשלת ישראל, לפעול יותר, אבל זה לא קורה.
התרשמתי שמצבו של יונתן הולך ומידרדר. אני רוצה שהכנסת הזאת תדע - בביקור השני הייתי עם חבר הכנסת מיכאל איתן, ובביקור הראשון הייתי עם חבר הכנסת גדעון עזרא - שמביקור לביקור אני מוצא אותו במצב-רוח יותר ירוד, במורל יותר נמוך ובתחושה יותר קשה של אובדן, של הזנחה מצדה של מדינת ישראל.
אני חושב, שהכנסת הזאת צריכה לפנות לממשלת ארצות-הברית, לנשיא ארצות-הברית, ולתבוע בדין ועל-פי כל אמת מידה מוסרית את שחרורו לכל הפחות על רקע הומני, משום שפולארד נמק בכלאו פשוטו כמשמעו. אם העניין הזה לא ייפסק, אני לא יודע אם יונתן יצא חי מבית-הסוהר. האחריות היא על כולנו - בראש ובראשונה על ממשלת ישראל, אבל על כולנו.
לדעתי, חבר הכנסת מיכאל איתן ירחיב על זה, אבל אני רוצה לקבוע דברים שהציבור בישראל לא תמיד יודע, שלא ממש נעשה משפט צדק ליונתן פולארד. בעצם, לא היה משפט. היתה עסקת טיעון מהשלב הכי ראשוני של העניין, לרבות מידע שלא נחשף ודברים שלא נודעו - דברים באמת קשים. אני לא יודע איך היתה השתלשלות העניינים ואיך זה הגיע עד כדי כך. אולי מטעמי ביטחון כאלה ואחרים, אבל זו האמת. האמת היא קשה, משום שהרבה מאוד שאלות נותרו פתוחות לגמרי, פתוחות ברמה שאם הן היו מתבררות יכול מאוד להיות שכל העניין היה מתגלגל באופן שונה, באופן אחר.
ראוי לומר עוד דבר. היה מי שהפעיל את יונתן פולארד, ואלו שהפעילו את יונתן פולארד לא נושאים בשום אחריות לא מבחינת הממשל האמריקני ולא מבחינת הממשל הישראלי. הם חיים את חייהם בשלווה ובנחת. גם פה יש איזה עניין בעייתי.

היו"ר ד' טל:
אתה רוצה עוד דקה?

אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
עוד דקה.
אני חושב, שממשלת ישראל, ובראש ובראשונה ראש הממשלה, צריכים לא להרים ידיים. אני יודע שממשלות ישראל עשו מאמצים כאלה ואחרים. אני התנגדתי לאסטרטגיה של ממשלת ברק, שנקטה אסטרטגיה של "בשקט, בשקט, נגמור את העניין". האסטרטגיה הזאת לא הוכיחה את עצמה. אני חושב, שהעניין הזה צריך להיות, עם כל הבעייתיות שלו, ויש בו בעייתיות כי הוא באמת נוגע בעצבים הכי רגישים של היחסים בינינו לבין ארצות-הברית, ידידתנו הגדולה - אף-על-פי-כן, אני חושב שאסור לטאטא את העניין הזה אל מתחת לשטיח. צריך להיאבק את המאבק הזה. אני מצפה ממשרד החוץ, משר החוץ, מראש הממשלה לא להרפות מהעניין ולנסות סוף-סוף להביא לשחרורו של יונתן מבית-הסוהר.
יונתן מתחיל היום את השנה ה-17 בבית-הסוהר. אני רוצה לאחל ולייחל, לקוות ולהתפלל, שבשנה הזאת הוא יצא לחופשי ויבוא כעולה חדש למדינת ישראל.

היו"ר ד' טל:
תודה רבה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז. רבותי, לא מקובל שבאולם המליאה מוחאים כפיים. אני מבקש את סליחתכם. אני מבקש לא למחוא כפיים.
חבר הכנסת מיכאל איתן, בבקשה.

מיכאל איתן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עולם הריגול הוא עולם חשוך בכמה מובנים. הוא חשוך משום שבמידע על הנעשה בו, רב הנסתר על הגלוי. הוא חשוך מבחינת האווירה, התככים, הציניות. הוא חשוך בכל מה שקשור למלה נאמנות ולמשמעויותיה.
בנובמבר 1995 העניקה מדינת ישראל ליונתן פולארד אזרחות ישראלית. בהמשך הכירה מדינת ישראל, ממשלת ישראל, באופן רשמי בכך שיונתן היה סוכן שפעל לטובת מדינת ישראל. בית-משפט אמריקני קבע קודם לכן, כי אכן יונתן העביר מידע מסווג לישראל, בניגוד לחובתו ולנאמנותו לארצות-הברית ולחובותיו כלפי המעבידים שלו - ממשלת ארצות-הברית ושירותי המודיעין של חיל הים האמריקני. וכך בעצם מתבררת ומובהרת תמונת הנאמנות: יונתן פולארד העדיף את הנאמנות לעם ישראל ולמדינת ישראל על פני הנאמנות שהוא חב למקום מגוריו, לארץ הולדתו ולמעבידיו.

אמנון רובינשטיין (מרצ):
הוא חשב שאין סתירה בין שני הדברים.

מיכאל איתן (הליכוד):
על כך הוא משלם מחיר בישיבתו בכלא בארצות-הברית.
אני חושב שאין חילוקי דעות על עצם העמדתו לדין. יונתן עצמו, מתוך רצון להקל על מדינת ישראל ועל ארצות-הברית, הסכים לעסקת טיעון שבה קיבל על עצמו את העונש שהיה מוכן לו, על מנת לשרת את מדינת ישראל. הוא קיבל על עצמו הליכה לעסקת טיעון מתוך ידיעה שעסקת טיעון בנסיבות כאלה מובילה לעונשי מאסר דומים לאלה שהיו בשורה ארוכה של מקרים דומים: של חמש שנים, של שש שנים, של ארבע שנים, של שלוש שנים, של עשר שנות מאסר.
היה לו הסכם עם התביעה, שהיא לא תבקש מאסר עולם - במסגרת עסקת הטיעון. הסכם זה הופר בצורה בוטה, ומדובר פה בפרשה שיש לה היבט של זכויות האדם בארצות-הברית. היא צריכה להגיע אל מצפונם של שוחרי זכויות האדם בארצות-הברית. זכויות בסיסיות הופרו, והאדם נמק בכלא 17 שנה, כאשר אין אדם אחד שיוכל להסביר מדוע דינו וגזר-דינו היו שונים בצורה מהותית מאלה שבמקרים אחרים.

דוד לוי (גשר):
ברשותך, חבר הכנסת איתן, רק שנייה אחת, הדבר עלול להתפרש אחרת מכפי שהוא. יונתן פולארד לא העדיף נאמנות לישראל על פני נאמנות לארצות-הברית. יונתן פולארד לא עשה שום דבר שיפגע בביטחונה של ארצות-הברית או באינטרסים שלה, והעניין הזה חייב להיאמר בצורה הברורה ביותר.

היו"ר ד' טל:
חבר הכנסת איתן הזכיר את זה שהוא לא פגע.

דוד לוי (גשר):
אני מבקש לומר זאת.

מיכאל איתן (הליכוד):
אדוני, חבר הכנסת דוד לוי - - -

היו"ר ד' טל:
לא היתה סתירה בין זה לבין זה.

מיכאל איתן (הליכוד):
אדוני חבר הכנסת דוד לוי, ביקרתי אצל פולארד שלוש פעמים באופן אישי, אני חושב שיותר מכל אדם אחר בבית הזה. אני מקדיש שעות רבות למאבק למען יונתן פולארד. אמרתי ואני אומר פעם נוספת, לא היתה סתירה בין פעולותיו של פולארד, ואיש לא האשים אותו בפגיעה בביטחונה של ארצות-הברית. הוא קיבל על עצמו, וגם הדברים האלה צריכים להיאמר, שהוא פעל בניגוד לחוק האמריקני. הוא גם היה מוכן לקבל את העונש על כך, והדברים האלה ברורים והם נאמרו על-ידו.
השאלה כרגע היא לא אם היה צריך לקבל עונש כזה או אחר. הוא היה מוכן לקבל על עצמו עונש. השאלה המהותית היא, מה קורה עם אדם שהולך לעסקת טיעון ביודעו שבמקרים דומים העונש הוא שלוש, ארבע או חמש שנים בכלא, כאשר ממול עומדת התביעה הדורשת עונש מרבי של מאסר עולם. צריך לומר שהיה כאן מעשה הונאה כלפי אדם שלקח על עצמו עונש, גם על מנת להקל על ארצות-הברית. הוא שיתף פעולה, זה היה חלק מעסקת הטיעון. הוא הסכים לקבל עונש, כי ידע שבהתנגשות הנאמנויות, הוא היה מוכן לעשות מעשה שכרוך בעונש, והעדיף את הנאמנות לישראל על נאמנות אחרת.
אנחנו צריכים לחדד את העניין הזה ולבוא ולומר, כי למרות זאת, את עונשו הוא ריצה.

דוד לוי (גשר):
ביקשתי להיזהר מהאמירה הזאת, והמבין יבין. הוא לא עשה שום דבר שיש בו פגיעה בארצות-הברית ובאינטרסים שלה.

מיכאל איתן (הליכוד):
איש לא אמר, ואני מצטער שהנושא הזה בכלל עולה. הוא לא הואשם בפגיעה בביטחון ארצות-הברית. איש לא העלה את זה, הדבר הזה ברור גם מכתב התביעה וגם כאשר הנושא הזה עלה מצד אלה שהיו הקטיגורים שלו. הם לא האשימו אותו בהעברת מידע שפוגע בארצות-הברית.

דוד לוי (גשר):
ועוד איך.

מיכאל איתן (הליכוד):
לא, הם לא האשימו אותו. אתה טועה.

דוד לוי (גשר):
אתה טועה.

מיכאל איתן (הליכוד):
אתה טועה.

דוד לוי (גשר):
הכוונה שלך טובה, אבל היא מובילה למצב לא טוב.

היו"ר ד' טל:
אדוני, חבר הכנסת איתן, אני חושב שאין זה מכובד שנתנגח באולם המליאה.

דוד לוי (גשר):
תסלח לי, אדוני, נאמר כאן דבר.

היו"ר ד' טל:
אתה רשום ברשימת הדוברים? חבר הכנסת איתן, בבקשה.

מיכאל איתן (הליכוד):
אני חוזר ואומר, אדוני חבר הכנסת דוד לוי, אתה טועה. איש לא האשים את יונתן פולארד בהעברת מידע שפוגע או פגע בביטחונה של ארצות-הברית, וחבל שאתה מעלה את זה בכלל.

דוד לוי (גשר):
יותר גרוע, הוא הואשם בבגידה.

מיכאל איתן (הליכוד):
חבל שאתה מעלה את זה בכלל. אתה לא מועיל לעניין.

משולם נהרי (ש"ס):
מה הסיבה לישיבתו בכלא?

מיכאל איתן (הליכוד):
חזרתי ואמרתי, הוא הואשם בעבירה של העברת מידע לגורם זר, לא בהכרח גורם שפוגע בביטחונה של ארצות-הברית. היתה עסקת טיעון - אדוני חבר הכנסת דוד לוי, אני מאוד מבקש שתקשיב לי.

דוד לוי (גשר):
תביא בחשבון עצה ממני, ביודעי כמה דברים חשובים מאוד.

מיכאל איתן (הליכוד):
עם כל הכבוד, אני לא מטיל ספק בניסיונך, היית שר חוץ בעל הישגים רבים, אמון על מדיניות, אמון על יחסי חוץ. ללא ספק אני מוכן לשמוע אותך. אני רק רוצה לומר לך, שנדמה לי שאני גם היחיד מכל חברי הבית שקרא את התיקים שהובאו, את החומרים שהתפרסמו. קראתי גם את הבקשה של כמדומני 17 מגדולי המשפט בארצות-הברית שפנו לבית-המשפט וביקשו להתייצב שם כצד. אני מכיר את ההיבטים המשפטיים, וגם לשר חוץ יש לפעמים יועצים. אני אומר לך את ההיבטים המשפטיים. כרגע תן לי להמשיך.

היו"ר ד' טל:
לא, אני מבקש לסיים. אדוני כבר ב-100% מעל הזמן, באלגנטיות.

מיכאל איתן (הליכוד):
אני רוצה לפנות מכאן לקהילת המשפטנים ושומרי זכויות האדם בארצות-הברית לפעול למען יונתן פולארד. אני רוצה לפנות מכאן ליהדות ארצות-הברית לפעול למען יונתן פולארד. מה שנעשה ליונתן פולארד צריך להטריד גם את יהדות ארצות-הברית - ייקחו דוגמה ממה שקורה במדינת ישראל. עומדים פה חברי כנסת ערבים ומגינים ונלחמים על זכויות - לא של אנשים שפעלו כיונתן פולארד - להבדיל אלף אלפי הבדלות, של אנשים שבאו לחבל במדינת ישראל, והם עומדים כאן ונלחמים על הזכויות שלהם. תילחם יהדות ארצות-הברית; שלא יפריע להם שיונתן פולארד יהודי.

היו"ר ד' טל:
תודה רבה, אדוני.

מיכאל איתן (הליכוד):
רגע. אני רוצה לפנות לממשלת ישראל - יש לעשות יותר. אני הצעתי ואני חוזר על ההצעה. דני נוה בקיא בפרשה, מכיר אותה, אני מציע שיוטל עליו לרכז - פורמלית, בלתי פורמלית - שיוכל לרכז את הפעילות בתחום הזה.
אחרון אחרון חביב, אני רוצה לפנות ליונתן פולארד. יונתן, אתה חייל שלנו, וגם כרגע אתה בכלא ממלא תפקיד. אל תתייאש. כל רגע שאתה שם אתה עדיין בתפקידך - -

היו"ר ד' טל:
תודה.

מיכאל איתן (הליכוד):
- - במשימתך. כאשר תשוחרר ותבוא הנה, תסתיים המשימה, ועד אז תהיה חזק; וכולנו, כולנו אתך. קח מכך חיזוק ועידוד, ואנחנו בעזרת השם ניפגש כאן, בכנסת ישראל.

היו"ר ד' טל:
תודה רבה. בעזרת השם.
חבר כנסת אמנון רובינשטיין. אני לא אוכל למנוע מאדוני לגלוש משום שאחרים גלשו, אבל אני מבקש שזה יהיה בסבירות, במידה.

אמנון רובינשטיין (מרצ):
אני גולש רק באינטרנט.

קריאות:
- - -

היו"ר ד' טל:
בבקשה, אדוני, חבר הכנסת רובינשטיין.

אמנון רובינשטיין (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צריך לומר את האמת. גם במדינות ידידותיות כמו ארצות-הברית ובדמוקרטיות יש עיוותים משפטיים. משפטו של פולארד היה עיוות גדול מאוד.
אני לא אשכח את נאום התובע הכללי, זה נאום שמקומו לא יכירנו בבית-משפט, כאשר התובע הכללי אומר: אתה לא תראה את אור השמש לעולם. תובעים ישראלים לא אומרים זאת לגבי רוצחים. זה נאום שהוא ממש כתם על מערכת התביעה בארצות-הברית.
אבל נניח שהמשפט היה בסדר ונניח שנתעלם מכל הדברים הנכונים שאמרו חברי כאן - 17 שנה בכלא זה לא מספיק לאדם שלא גרם נזק לארצות-הברית? הרי אנחנו קוצבים עונש של עבריינים הרבה יותר גדולים ממנו. מרגלים שגרמו נזק מוחשי לארצות-הברית, שתמורת כסף הפקירו סוכנים אמריקנים למוות, השתחררו אחרי כמה שנים. לכן כולנו באמת צריכים להתאחד - חברי הכנסת, משפטנים, אגודות לזכויות אדם, אגב לא רק בארצות-הברית, גם בארץ - לתבוע את השחרור שלו, בהתעלמות מעניין צדקת גזר-הדין או לא.
16 שנה, 17 שנה, יש גבול. ENOUGH IS ENOUGH, מספיק, ואנחנו כולנו מקווים לראות את יונתן פולארד בינינו במהרה בימינו, אמן.

היו"ר ד' טל:
תודה רבה, אדוני. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת יאיר פרץ, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אליעזר כהן, וחבר כנסת יגאל ביבי - אחריו. תחתום את הרשימה חברת הכנסת מרינה סולודקין.

יאיר פרץ (ש"ס):
אמנון, היית קצר מאוד.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום, ו' בכסליו התשס"ב, 21 בנובמבר 2001, מלאו 16 שנים לישיבתו של ג'ונתן פולארד בכלא של הידידה הגדולה ביותר של העם היהודי. 16 שנים, חברי הכנסת, 5,840 ימים נמק יהודי בכלא.
אדוני היושב-ראש, ג'ונתן פולארד פעל בשליחותה של מדינת ישראל, ואין לנו הזכות המוסרית לשחרר את עצמנו מן האחריות והמחויבות לאיש הזה.
דומני שאין איש או אשה בכל רחבי מדינת ישראל שמרגישים בנוח עם המצב הבלתי-נסבל הזה, שבו יושב יהודי במאסר עולם, מנותק מאשתו, ממשפחתו ומחבריו, וזאת בשל דבר אחד - בשל פעילותו למען מדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אם הגענו היום הזה ל"מלכות" והחרש נחריש, רווח והצלה יגיע בעזרת השם ממקום אחר, ואנו - אנה אנו באים.
אדוני היושב-ראש, אין אני בא היום לא למתוח ביקורת ולא להאשים - לא את ממשלת ישראל ולא את הממשל האמריקני, אלא את כל אחד ואחד מאתנו. כל ערב שבו אנו שבים איש לביתו ולמשפחתו וג'ונתן עדיין בכלא, זה מחדל שלנו. כל בוקר שבו יוצאת החמה מנרתיקה וזורחת עלינו וג'ונתן ממשיך לשבת באפלה, בתא הכלא שלו הקר והמנוכר - הכישלון הוא שלנו.
על כן, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני קורא לכל אחד ואחד כאן בבית הזה, אני קורא לממשלת ישראל ומבקש מנשיא ארצות-הברית להוציא לאור את משפטנו ולשחרר לאלתר את היהודי היקר הזה.
וגם אם חטא האחריות הוא שלנו - אדוני היושב-ראש, אני גם מזכיר מעל במה זו את הבטחתו של נשיא ארצות-הברית בשנת 1998 לשחרורו של יונתן פולארד, שהואשם בריגול לטובת ישראל, שהיא לכאורה מבעלות בריתה של ארצות-הברית, אולם נידון לעונש כפושע מלחמה. חוסר הצדק שנעשה ליונתן פולארד מחייב אותנו לזעוק את זעקתו ולבקש מנשיא ארצות-הברית מר בוש לחון אותו ולהוציאו לחופשי, ובכך לכפר במקצת על אוזלת היד של ארצות-הברית, הבאה לידי ביטוי בצורה חמורה ביותר בפרשייה זו.
מדינת ישראל תעשה הכול כדי להביא לשחרורו של יונתן פולארד מהכלא ולהשיבו לחיק משפחתו. תודה רבה.

היו"ר ד' טל:
תודה רבה, אדוני. חבר כנסת אליעזר כהן, כאמור - לא נמצא. חבר כנסת יגאל ביבי - בבקשה, אדוני - ואחריו - חברת הכנסת מרינה סולודקין.

יגאל ביבי (מפד"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני הנסיעה האחרונה של משלחת חברי הכנסת לארצות-הברית ביקש ממני אישית, קרא לי לביתו, מורנו ורבנו, הרב הגאון, הרב מרדכי אליהו שליט"א, ששמע שאנחנו נוסעים לארצות-הברית וביקש ממני אישית להתעסק בנושא של פדיון השבויים, שחרורו של פולארד. הוא ביקש, שעם כל אישיות שניפגש, נעלה בשיחה את הנושא הזה, והוא גם שלח ברכת שנה טובה - כשמיכאל איתן נסע נתתי לו אותה והוא מסר אותה לפולארד אישית, עם חתימת הרב.
דיברנו שם בארצות-הברית עם כל אישיות שפגשנו. אני רוצה לומר לכם שהתרשמתי מהשיחה עם השגריר, שמדינת ישראל פועלת בטקטיקה לא נכונה. החשאיות הזאת, הפחד לומר שנעשה עוול, העבודה על דעת הקהל, על דעת הציבור בארצות-הברית, שמפירים זכויות אדם, לא נעשית, ואני חושב שמדינת ישראל צריכה לשנות את דרך ההסברה שלה.
אני חושב שפולארד הציל הרבה אמריקנים. זה שהוא נתן אינפורמציה על הכור הגרעיני בעירק, וזה לא סוד, שיכול היה לסייע לנו להפציץ אותו, זה מנע הרג של עשרות ואלפי אמריקנים. אנחנו לא מסבירים את זה לעם האמריקני. פולארד היה צריך לקבל ציון לשבח בעניין הזה. העם האמריקני צריך להבין את זה היום.
אני מאוד מצטער שבדיוק ב-11 בספטמבר, כשהיינו צריכים לדבר שם בעיקר עם הסנאטורים וחברי הקונגרס, בדיוק יצאנו מהבית הלבן, והאווירון נפל שם על הפנטגון. יכול להיות, שבזכות המצווה שלנו, האווירון הרביעי לא נפל על הבית הלבן. בכל אופן, לא הרפינו מהנושא הזה.
אני רוצה לדבר על הצביעות. האמריקנים מדברים על כך שצריך לכבד הסכמים, ולמה הם לא מקיימים הסכם שהם סיכמו עם פולארד? צריך לדבר על הצביעות האמריקנית הזאת.
אני חושב שנשיא ארצות-הברית עשה דבר חמור כשהבטיח לראש ממשלה פעם אחר פעם ולא קיים. השיק שלו היה ללא כיסוי. הדבר המזעזע ביותר הוא, שביום האחרון לכהונתו הוא שחרר 150 אסירים, ופולארד לא היה ביניהם.
מעולם לא נענש אדם בארצות-הברית על עבירה דומה וקיבל יותר מ-14 שנה. כאן נעשה עוול גדול, עוול שאם היינו מסבירים אותו נכון, דעת הקהל היתה יכולה לעזור לנו בשחרורו.
אני רוצה להציע כאן לחברי הכנסת כמה הצעות: א. הכנסת תיזום ביקור של חבר כנסת פעם אחת בחודש אצל פולארד. האמריקנים יראו שהכנסת לא מרפה וכל הזמן היא שולחת את נציגה לבקר, וזה יהיה כמחאה. ב. לארגן משלחת של רבנים, בהם הרבנים הראשיים, שייפגשו עם הנשיא בוש. אני חושב, שאם גדולי הרבנים שלנו ייפגשו במשלחת משותפת של רבני ארצות-הברית ורבני ישראל, זה יכול להשפיע. ג. אני מציע שתוקם ועדת משנה בוועדת החוץ והביטחון, אשר תדרוש דיווח שוטף מהממשלה מה היא עושה בעניין הזה.
לסיום אני רוצה לומר, בעוד כעשרה ימים יחגגו חסידי חב"ד, בי"ט בכסליו, את שחרורו של הרבי, שהיה אסיר בכלא הרוסי. אני הייתי פונה לחסידי חב"ד, שבאותו י"ט בכסליו, שיצוין בכל העולם, יזכירו את השבויים והנעדרים ובראשם את פולארד.
אני רוצה לומר לך, אחינו יונתן, אנחנו הפקרנו אותך חלקית שנים רבות, ואני מקווה, אחינו יונתן, שנקיים את מצוות פדיון שבויים בכל רמ"ח איברינו.

היו"ר ד' טל:
אני מאוד מודה לחבר הכנסת יגאל ביבי. גברתי חברת הכנסת מרינה סולודקין, בבקשה; אחרונת הדוברים.

מרינה סולודקין (ישראל בעלייה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משפחת פולארד היקרה, חברים בעמותה "ג'ונתן אחינו אתה", אני רוצה לומר לכם, שחודש נובמבר הוא חודש עצוב מאוד בשבילנו, בגלל 16 שנות המאסר של יונתן ותחילת השנה ה-17.
אני רוצה לומר לכם, שזו אשמתנו, של ממשלת ישראל, של כנסת ישראל, של אנשי ציבור בישראל, שיונתן עדיין בכלא.
אני רוצה לומר לכם, שבשבילנו, בסיעת ישראל בעלייה, יונתן הוא עולה חדש בדרך. הוא קיבל אזרחות ישראלית בזכות מאמצים של הכנסת ושל הממשלה, ובמיוחד של השר רחבעם זאבי, זיכרונו לברכה, בשנת 1995. יש לנו עולה חדש בדרך בכלא האמריקני, אחרי קבלת אזרחותו לפני שש שנים. אנחנו צריכים לפעול ולהגביר את המעורבות של כל חברי הכנסת לשחרור יונתן פולארד.
אני מזמינה את כל החברים במליאה וגם את אלה שמבקרים בכנסת לסיעת ישראל בעלייה. יש לנו דיוקן של יונתן פולארד בחדר הסיעה שלנו, והשר יולי אדלשטיין היה השר הראשון של מדינת ישראל שביקר את יונתן בכלא - בקדנציה הקודמת.
מה לעשות עכשיו, כי אנחנו דיברנו הרבה בנושא מה לעשות למען פולארד. יש לי הודעת סיכום, שאני אקרא אחרי הדברים שלי. אבל אני רוצה לציין שעכשיו יש מצב פוליטי חדש. אחרי ממשל קלינטון יש לנו ממשל בוש. אני נפגשתי אישית, עם אופיר פינס וגדעון עזרא, בזמן הקדנציה של קלינטון, עם יהודים בסביבתו, והייתי מאוד עצובה מדברים ששמעתי. אני חושבת ששמונה שנות ממשל קלינטון היו מכשול גדול לשחרור יונתן פולארד.
הודעת הסיכום לדיון: 16 שנה לישיבתו של יונתן פולארד בכלא; יזם את הסיכום הזה חבר הכנסת מיכאל קליינר, בתיאום עם השר דני נוה וחברי כנסת אחרים.
1. הכנסת שולחת קריאה לנשיא ארצות-הברית לחון את יונתן פולארד ולשחררו ממאסרו הממושך וחסר התקדים.
2. הכנסת מחליטה לקיים מפגש של משלחת ראשי סיעות עם ראש הממשלה במטרה להגביר את המאמץ לשחרור פולארד.
3. הכנסת קוראת לנשיא המדינה, לראש הממשלה ולשרי הממשלה לפעול במשנה מרץ בכל פגישה שהם מקיימים עם חברי הקונגרס ואנשי הממשל האמריקני כדי להגביר את הלחץ לשחרור פולארד.
4. הכנסת מחליטה לשלוח משלחת מקרב ראשי הסיעות לפגישות עם גורמים בממשל ובקונגרס האמריקני במאמץ לקדם את שחרורו של פולארד, משלחת שתיפגש גם עם פולארד כדי לחזק את רוחו ולעודדו. תודה רבה לכם.

היו"ר ד' טל:
תודה רבה. אדוני סגן השר יולי אדלשטיין.
רבותי, לאחר שסגן השר, השר דני נוה וכל החברים שנרשמו עד עתה ידברו, אני רוצה שלפנים משורת הדין נתאחד בהסכמה ללא הצבעה, ללא התנגדות של אף אחד מחברי הכנסת, להעביר את הנושא הזה לוועדת החוץ והביטחון שתדון בנושא. בבקשה, אדוני.

סגן השר לקליטת העלייה י' אדלשטיין:
תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, שתי הערות על ניסיוני האישי וקריאה אחת.
דבר ראשון, אמרו כאן חברי כנסת אחדים מן המציעים, ואני מצדד בכך באחריות, שהנושא רגיש. הוא באמת אחד הנושאים הרגישים ביותר ביחסינו עם ארצות-הברית.
אני רוצה לומר לכם מניסיוני האישי, עם כל הרגישות, אם מציגים טוב את הנושא, מציגים אותו בהתאם להחלטות ממשלת ישראל שכבר היו, ומזכיר הממשלה דאז והיום השר דני נוה היה השותף שלי בניסוח ההחלטות שנתקבלו לפני ארבע שנים, אני בטוח שאפילו מן הגורמים העוינים ביותר בנושא בממשל ובקונגרס ובסנאט אפשר לקבל הבנה, אפשר לקבל הסכמה. ברגע שמסבירים להם שממשלת ישראל לקחה את האחריות לכך שפולארד היה סוכן ישראלי, ממשלת ישראל התחרטה על כך, ממשלת ישראל הבהירה חד-משמעית שדבר כזה לא יישנה, כפי שאמרתי, אפילו אותם אנשים שבשפה פשוטה יותר עיקמו את הפרצוף ברגע שנכנסתי והתחלתי לדבר אתם על יונתן פולארד, אמרו: אם זאת הגישה, ודאי שאנחנו לא נעמוד בדרך לשחרורו. ואני בטוח שיש לנו, כפי שאמרתי, כחברי כנסת, כחברי ממשלה, את כל הכלים לפעול ולהעלות את הנושא הזה שוב לסדר-היום.

מיכאל איתן (הליכוד):
במיוחד שעכשיו עברו 16 שנים.

סגן השר לקליטת העלייה י' אדלשטיין:
זו נקודה, חבר הכנסת איתן, שאף אחד לא חולק עליה. גם אם מישהו חושב שהוא גם אשם, 16 שנים זה זמן, כפי שציינת, שאין לו תקדים. היו מרגלים הרבה יותר גסים וגרועים ממנו, והם השתחררו מזמן.
נושא שני, נושא הביקורים. ציינה כאן חברת הכנסת סולודקין, שנפל בחלקי להיות השר הראשון שביקר אותו. אומנם לא תיארתי לעצמי, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, שאצטרך לטפס שם בחבלים או לעבור במנהרות האינסטלציה, אבל מה שהדהים אותי זאת הקלות הבלתי-נסבלת של הביקורים האלה. כל אחד מאתנו, שהוא איש ציבור במדינת ישראל, יכול לעשות זאת. זה מה שלא תיארתי לעצמי.
דיברו כאן חברי הכנסת ביבי ואחרים על הצורך לבקר בתדירות את האסיר יונתן פולארד, ותרשו לי בנימה אישית לומר, מי כמוני יודע מה עושה ביקור כזה לאסיר. אומנם, ברוך השם, לא ביליתי 16 שנים במקומות האלה, אבל, חברים, בקריאה אישית לכל אחד אני אומר: אנחנו כן מזדמנים לארצות-הברית; לא תמיד אוהבים לדבר על זה, אבל מזדמנים לארצות-הברית. כל ביקור כזה יכול להפוך את היום הכי שחור של יונתן פולארד ליום עם קרן אור ותקווה.
נקודה אחרונה. חובה עלי להזכיר, שאיבדנו כוח רב מאוד בלובי למען יונתן פולארד לפני קצת יותר מחודש. חבר הכנסת השר רחבעם זאבי, השם ייקום דמו, דחף את כולנו ופתח ביוזמה לפני הירצחו - הוא פנה לשרי הממשלה, והיו לי הכבוד והעונג לפנות לעמיתי סגני השרים בממשלה לחתום על איזה מכתב, קריאה לראש הממשלה להוצאת משלחת רמת דרג למשא-ומתן בנושא של יונתן פולארד. אני מנצל את ההזדמנות לומר לעמיתי סגני השרים: מי שעדיין לא חתם, תעשו את זה. תעשו את זה למען פולארד, תעשו את זה לזכרו של גנדי. תעשו את זה, כי זו חובה של כולנו. תודה רבה.

היו"ר ד' טל:
תעשו את זה למען מדינת ישראל. תודה רבה, אדוני. אדוני השר, בבקשה.

השר ד' נוה:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לשבח את חברי הכנסת על היוזמה - את חבר הכנסת מיכאל קליינר, שיזם את הדיון הזה - לקיים את הדיון החשוב שבו אנחנו מבטאים את רחשי הלב, אני חושב של כמעט כל חברי הכנסת, בוודאי של מרבית סיעות הכנסת, בהתייצבות למען שחרורו של יונתן פולארד מכלאו.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפתוח את דברי דווקא בקריאה, קריאה של כולנו. אנחנו כאן בכנסת, רוב חברי הכנסת, ובשם ממשלת ישראל, קוראים לנשיא ארצות-הברית, לנשיא ג'ורג' בוש, לגלות את מידת החסד והרחמים ולחון את יונתן פולארד, לאפשר ליונתן פולארד להתאחד עם רעייתו ולהקים את ביתם בישראל. אחרי 16 שנים הגיע הזמן שהלב ייפתח, הרחמים יבואו לידי ביטוי, ויונתן פולארד יצא לחופשי.
16 שנים של ישיבה בכלא, זה דבר שקשה אפילו לתפוס. כמי שביקר פעמיים בכלאו של יונתן פולארד, והביקור האחרון, אולי באמת ראוי לחזור ולהזכיר זאת, כפי שאמר סגן השר אלדשטיין, היה ביקור שלי יחד עם סגן השר אדלשטיין ועם חבר הכנסת רחבעם זאבי, זכרו לברכה - אני חייב לומר, שאחרי שאתה נמצא שם בכלא, בכלא "בטנר", כשאתה יוצא מפתח הכלא, ושערי הכלא ננעלים מאחוריך, התחושה והמחשבה שאתה יוצא לחופשי ויונתן פולארד נשאר מאחורי סורג ובריח היא תחושה קשה.
חשוב שנדגיש, ואולי הדבר הזה לא הודגש דיו בדיון כאן בכנסת - יונתן פולארד ביצע ללא ספק עבירה על-פי החוק האמריקני, אבל יונתן פולארד גם הביע חרטה על מעשהו. הוא קם ואמר בצורה החדה והברורה, שהוא מביע צער וחרטה על העבירה שהוא עבר על החוק האמריקני.
אנחנו מצדנו, מנקודת מבט ישראלית, מנקודת המבט של ממשלת ישראל ושל כנסת ישראל, במהלך השנים עשינו צעדים נכונים בכל מה שנוגע למידת האחריות שלנו למה שקרה. ממשלות ישראל הודו בכך שהיתה טעות בדרך שבה הופעל יונתן פולארד בארצות-הברית. עם זאת, ממשלת ישראל ידעה גם כן, שאין מקום ואין שום היגיון בהתנערות מאחריות למה שאירע. במובן הזה יש, קודם כול, אחריות ומחויבות מוסרית של ממשלת ישראל למען יונתן פולארד, לשחרורו של יונתן פולארד.
הצעד הראשון נעשה בכך שבשנת 1995, דומני, ממשלת ישראל דאז העניקה אזרחות ישראלית ליונתן פולארד. לאחר מכן, בשנת 1998, בתקופה שבה הייתי מזכיר הממשלה, היה צוות של שרים וחברי כנסת, וגם אני הייתי מעורב בזאת, כפי שציין סגן השר אדלשטיין, שהביא בפני ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, המלצה להכיר ביונתן פולארד כסוכן ישראל. ואכן, ראש הממשלה נתניהו קיבל החלטה נכונה בעניין הזה, להכיר ביונתן פולארד כסוכן ישראלי. מאז ברור שהאחריות כאן היא אחריות ברורה של ממשלת ישראל, של מדינת ישראל. זה לא רק עניין של יוזמה פרטית כזאת או אחרת, של חבר כנסת כזה או אחר, אולי של שר כזה או אחר, זה עניין של ממשלת ישראל מול הממשל האמריקני.
לכל אורך השנים נעשו מאמצים כאלה ואחרים כדי להביא לשחרורו של יונתן פולארד מהכלא, אבל דבר אחד ברור, במקרה כמו המקרה הזה של יונתן פולארד, הדברים נבחנים במבחן אחד פשוט שהוא מבחן התוצאה. במבחן התוצאה לא הצלחנו. זאת האמת. במבחן התוצאה כבר 16 שנה יונתן פולארד יושב בכלא, והיו מאמצים. אני זוכר את הימים של ועידת "וואי", אוקטובר 1998, שלוש שנים חלפו, והיתה שם התחייבות מפורשת של נשיא ארצות-הברית דאז, ביל קלינטון, שאני יכול להעיד עליה ממשמע אוזניים, לשחרר את יונתן פולארד, והיתה לנו תקווה גדולה מאוד שאכן הדבר הזה הולך להתרחש. למרבה הצער, בשלהי ועידת "וואי" אמר נשיא ארצות-הברית לראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, שהוא איננו יכול לקיים את ההבטחה ואיננו יכול לקיים את ההתחייבות הזאת מסיבות שונות, והדברים גם הוזכרו כאן במהלך הדיון הזה.
דבר אחד צריך להיות ברור לכולנו. המאמצים בעניינו של פולארד חייבים להימשך כדי להביא לשחרורו, ואני מציע לכולנו לשמור את הדבר הזה מחוץ למסגרת של איזה ויכוח פוליטי. מה שיפה בדיון הזה, שאפשר למצוא בו התייצבות של חברי כנסת שבעוד כמה דקות יתכתשו ביניהם בסוגיות שונות ומשונות. בעניין הזה יש הסכמה רחבה מאוד כאן בכנסת, משמאל ומימין, מפלגות דתיות ומפלגות חילוניות, מהקואליציה ומהאופוזיציה, והדבר הזה חשוב. הוא חשוב משום שחשוב שאנחנו גם נקרין כלפי הממשל האמריקני, שיש פה עניין, יש פה סוגיה, יש פה נושא שאנחנו מאוחדים סביבו בקריאה לממשל האמריקני ולנשיא ארצות-הברית - לשחרר את יונתן פולארד מכלאו.
אני בהחלט מאמץ את החלטת הסיכום או את הודעת הסיכום, אולי היא לא פורמלית, בהתאם לתקנון, אבל את הודעת הסיכום כפי שנקראה כאן על-ידי חברת הכנסת מרינה סולודקין, ביוזמתו של חבר הכנסת מיכאל קליינר, ואני גם קורא לכנסת להמשיך ולגלות מעורבות.
היתה בשעתה שדולה מאוד פעילה, נדמה לי שהאחרון שעמד בראשה היה גנדי. אני קורא לכנסת לחדש את פעילות השדולה הזאת, ופעילות השדולה הזאת חשובה, בראש ובראשונה, בפעילות של חברי הכנסת מול הקונגרס האמריקני. לקונגרס האמריקני, לחברי קונגרס אמריקנים, יש משקל רב מאוד בהחלטה נשיאותית כזאת או אחרת בעניינו של פולארד, והדבר הזה חשוב.
אני גם בהחלט מקבל את מה שנאמר פה, שיש חשיבות רבה מאוד לביקורים אצל יונתן פולארד. אני מודה, שעד כה, בתפקיד הנוכחי שלי, לא ביקרתי אצלו, ואני מקווה בעזרת השם אכן לבקר אצלו, בהמשך לביקורי בעבר. אני קורא לחברי כנסת ולשרים לבקר אצלו, גם כדי לעודד את רוחו, אבל גם כחלק מהמאמץ ומהלחץ הציבורי שצריך לעשות וצריך להפעיל כדי להביא בסופו של דבר לשחרורו מכלאו.
אני מקווה מאוד, אדוני היושב-ראש, שלא נזדקק לדיון נוסף כזה כאן בכנסת, ועוד לפני שימלאו 17 שנים, לפני שנגיע ליום נוסף כזה, נוכל לציין יום כזה כשיונתן פולארד אתנו כאזרח ישראלי, עם משפחתו בישראל. זאת תפילתי, ואני מאמין שזאת תפילת כולנו וזאת תקוות כולנו, ובכך אנחנו יכולים להתאחד בסיכום הדיון הזה.
אני מקבל את הצעתך, אדוני היושב-ראש, שהנושא, כחלק מהתהליך הפרוצדורלי שלנו כאן בכנסת, יועבר להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

היו"ר ד' טל:
תודה. זה ייעשה, כאמור, ללא הצבעה, אבל עדיין ננצל את הפרוצדורה הקיימת להצעות אחרות.
לחבר הכנסת יצחק גאגולה יש הצעה אחרת להצעתו של חבר הכנסת קליינר. חבר הכנסת גאגולה, בבקשה.

יצחק גאגולה (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, יש נושאים שהם מעל לשיקולים פוליטיים, וזה אחד הנושאים שכולנו צריכים להתאחד סביבם. לצערנו הרב יש תחושה שעדיין לא נעשה מספיק בנושא הזה מטעם ממשלות ישראל, ויש תחושה של "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת".
הנושא הזה חייב לקבל תשומת לב מרבית, ממדרגה ראשונה, כי זה נותן דוגמה להרבה מקרים דומים אחרים, בכל מיני מדינות אחרות, של אחינו היהודים בכל מיני מקומות ברחבי העולם, גם ברוסיה כמובן.
לכן מדינת ישראל, שהיא אחראית לכל יהודי ובוודאי לכל ישראלי, חייבת לתת לנושא הזה את מירב תשומת הלב, בוודאי ראש הממשלה בכל ביקוריו, כי, כפי שאמרתי בתחילת הדברים, זה מעבר לכל שיקול פוליטי, וזה מה שצריך לעשות.

היו"ר ד' טל:
תודה רבה, אדוני; אני מודה לך מאוד. חבר הכנסת איוב קרא, הצעה אחרת להצעתו של חבר הכנסת אופיר פינס.

איוב קרא (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש אנשים ומנהיגים בבית הזה שתמיד מסתתרים מאחורי המשפט: מה יאמרו עלינו בעולם - כאילו לאחרים מותר ובישראל אסור לעשות מה שבאמריקה מותר. יש הפרשה של פולארד, יש הפרשה של 100 ישראלים העצורים בארצות-הברית ללא עוול בכפם, יש הפרשה של עזאם עזאם שנמצא בקהיר. בכל הסוגיות הללו אף אחד לא שואל את עצמו למה בצד השני לא חושבים באותה דרך.
הגיע הזמן שמדינת ישראל תדאג לאזרחיה, ובראשם כמובן יונתן פולארד. אני אישית אצא בקרוב לבקר אותו בכלא, כי אני חושב שכל חברי הבית הזה מצווים לעמוד לצדו ולפעול למען שחרורו. תודה.

היו"ר ד' טל:
תודה רבה. חבר הכנסת אפי אושעיה, הצעה אחרת להצעתו של חבר הכנסת מיכאל איתן.

אפי אושעיה (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מאוד מעריך את דאגתם של חברי הכנסת לפולארד, את הביקורים שלהם ואת המעשים שהם עושים. אבל זה לא עניין לדיון אקדמי במליאת הכנסת, זה עניין לממשלת ישראל ביחסיה עם ארצות-הברית לעשות מעשה ולהעמיד את הנושא בראש סדר העדיפויות ולתבוע את השחרור של פולארד לאור היחסים המיוחדים שיש בינינו לבין ארצות-הברית, ידידתנו הגדולה, החשובה, שכולנו מעריכים אותה כל כך.
לפיכך אני מציע לקבל את המלצת היושב-ראש להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון. מס השפתיים שאנחנו משלמים לפולארד לא מספיק, לא רציני, לא מעשי ולא ענייני. ממשלת ישראל, בצעי את שליחותך בעניין. תודה.

היו"ר ד' טל:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת דוד לוי, הצעה אחרת להצעתו של חבר הכנסת יאיר פרץ, ובזאת נחתום את הנושא. כאמור, נעביר את הנושא הזה בהסכמה רחבה, מקיר אל קיר, לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

דוד לוי (גשר):
אדוני היושב-ראש, ביקשתי להבהיר, מתוך המגמה החיובית והחיונית, שעם כל מה שאנחנו חשים בעניינו ולגבי גורלו של יונתן פולארד, שלא נשתמש במלים "העדיף את נאמנותו לישראל על פני נאמנותו לארצות-הברית". בזה אנחנו רק מסבכים את העניין, ואם יש גורם שירצה להזיק, הוא ימצא עילה ויסתמך על הדבר הזה.
לעניין עצמו. לאחר שיונתן פולארד הודה והתחרט, יש לחזור ולומר ללא ליאות: יונתן פולארד לא פגע בביטחונה של ארצות-הברית. יונתן פולארד נענש בעונש החמור ביותר לעומת אלה אשר פגעו בביטחון ארצות-הברית. אני רוצה לומר, כמי שגם עשה משהו בעניין הזה בדרך שנראתה לי, שאני חושב שחובה על כל ממשלה בישראל להעלות את הנושא הזה בכל מפגש. זו חובתה המוסרית, האזרחית והיהודית. זה לא פוטר אותנו כחברי כנסת מלהעלות את הנושא הזה, להתאחד סביבו ולחפש דרך לפעול לא רק בביקורים. אני יודע שזה חשוב, אבל אין לאיש אותה תשובה שלה מתפלל יונתן פולארד בכלאו, מה יהיה; הסתיים הביקור והוא נשאר לבד.
לכן, אדוני היושב-ראש, מן הדין שכאשר מתקיים דיון כזה, שמאחד את כל סיעות הבית, תקום גם מסגרת קבועה אשר תלווה את העשייה של הממשלה ואשר תיפגש עם גורמים בארצות-הברית, לרבות בקונגרס.
אני רוצה לומר דבר שאינני יכול להשתחרר ממנו, אדוני היושב-ראש. יש גורמים בארצות-הברית, שמסיבה שקשה להבין אותה, שאתה דוחה אותה מדי פעם והיא חוזרת, מתנהגים בעיקשות ובהתאכזרות לאחר 17 שנים, ביודעם שהלכו לחומרה לגבי יונתן פולארד לעומת אחרים. לעיקשות שלהם יש רק הסבר אחד - רק היותו יהודי. אולי מאן דהוא חושב שעל-ידי ההתאכזרות הזאת הוא מאותת למען יראו וייראו.
אסור לנו להחריש, אסור לנו לעבור לסדר-היום. אני חושב שאנחנו לא יוצאים ידי חובה בזה שאנחנו מעלים את הנושא, כי זו חובתנו הראשונית, אבל צריך גם מסגרת מכל הסיעות שתלווה את העניין. גם כאן VIS-A-VIS הממשלה, גם בציבור הישראלי. לאחר שכל הפניות נוסו על-ידי כל ממשלות ישראל, עתה צריכים להתאחד לפעולה ציבורית רחבה ולהעלות את הנושא גם בארצות-הברית, בפני הקונגרס ובפני ידידים שישנם.
תקוותנו היא, שנראה אותו במהרה, כמי שלא פעל נגד מדינתו וביטחונה, אלא דאג לעמו מפני סכנה של אויב משותף לארצות-הברית ולישראל.

היו"ר ש' הלפרט:
תודה לחבר הכנסת דוד לוי.
חברי הכנסת, בהסכמת כל הצדדים הנושא יעבור לוועדת החוץ והביטחון.
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0200629.html#TQL